"אם צורת הספירלה היא דימוי מתאים לדינמיקה של החיים, ערן שאשא עברון היטיב ליצור אותו בספר ביכוריו, והוא עשה זאת באופן מפעים", כתבה שירה חפר על יונתן – יצירה בשלושה קולות, הלוכדת את תמצית הטרגדיה הישראלית, שאיש אינו חומק בה ממגעה של המלחמה.
חייו של יונתן משתנים באופן דרמטי כאשר אביו נהרג במלחמה. בעקבות האובדן, אמו של יונתן, המבקשת להתרחק מהמוות ומהשכול, לוקחת אותו ואת אחותו ועוזבת את הארץ. כשהוא בן 18, יונתן חוזר לישראל ומתגייס לצבא, במהלך שמשקף את הקשר המורכב שלו עם המדינה ועם זיכרון אביו.
אבא שלי נפל. אימא אומרת שללוויה באו אלו שממשיכים ליפול. כמה ימים אחרי שאבא נפל סבא נפטר. אימא אומרת שהצער עצר את ליבו. עזבנו את הארץ. אימא אומרת שהיא לא יכלה יותר ליפול בין הנופלים, שהיא הייתה צריכה מקום שבו אנשים עומדים, שהיא הייתה צריכה שנדע שאפשר לחיות בלי פחד־מוות תמידי. אימא אומרת שהיא לא יכולה עוד לשאת שאלות או דמיונות על אוטובוסים מתפוצצים או דקירה ברחוב או שריפת בית או טיל או מלחמה, כל הזמן מלחמה.
