חולשה לגנרלים

הסתכלות חפה מנוסטלגיה אך לא נטולת כבוד על תקופה שהיתה ואיננה עוד בחולשה לגנרלים – ספרה השישי של מיכל זמיר, המתאר עולם שהיה מושא לרכילות כלל-ארצית מנקודת מבט מרעננת: של נערה, ולאחר מכן של אישה צעירה, המתבוננת על סביבה גברית המורכבת מגנרלים ואנשי מערכת הביטחון. היא שייכת לעולמם, אך גם אין לה חלק בו.

זמיר, בתו של ראש המוסד בשנות השבעים של המאה העשרים, מספרת על חייה בצהלה, שכונה פרוורית שבה גרה הצמרת הביטחונית של מדינת ישראל. לא תמיד היא זוכרת מה היה מתי, ואירועים לאומיים משיקים אצלה לרגעים פרטיים ומשפחתיים, שלעתים לקחה בהם חלק ולעתים השקיפה עליהם מהצד.

תהליך התבגרותה מקביל לשקיעתו של העולם שאליו נולדה, זה של האליטות הישנות. ולמול צהלה ניצבת תל אביב – יעד הבריחה לחופש. שם מתפענחים לה סוף-סוף סודות רבים שאפפו אותה, אך העבר ממשיך להטיל את כובד משקלו.