שליחות חשאית 1 מבצע מנהטן

המעטפה חיכתה לגיא על השולחן בסלון, אבל בהתחלה הוא לא שם לב אליה. מיד כשחזר מבית הספר הוא טס למחשב שבחדר שלו, ואפילו בלי להוריד את הילקוט מהגב התיישב והתחיל להקליד במרץ. כמו תמיד ברגעים כאלה, הוא לא ידע איזה איבר בגופו עובד מהר יותר — המוח, האצבעות או הלב, שאת פעימותיו המואצות הוא לא רק הרגיש אלא ממש שמע.
כבר כמה ימים הוא שבר את הראש בניסיון למצוא פתרון לאתגר החדש שהוא החליט לקחת על עצמו: להצליח לפרוץ לאתר של העבודה של אבא שלו. זה היה אתגר רציני, כי אבא שלו תמיד התגאה שבחברה שהוא עובד בה משקיעים המון באבטחת מידע. גיא החליט שכמו האתגרים הקודמים שלקח על עצמו — האחרון שבהם היה לגלות את הסיסמאות של כל המורים לאתר של בית הספר שלו, תיכון ״מנור״ — גם הפעם הוא יחשוב על הפתרון בעל פה, בלי מחשב. מול מחשב זה לא חוכמה — אתה יושב והאצבעות שלך פשוט מוצאות את הפתרון לבד. לא, גיא רצה אתגר אמיתי. אז הוא שבר את הראש כמה ימים, ממש דמיין לנגד עיניו את כל הפעולות שיעשה ואת כל ההגנות שהוא בטח ייתקל בהן, ואז, פתאום, סתם ככה בעיצומו של שיעור משעמם במיוחד בתרבות ישראל, צץ לו הרעיון של הזרקת SQL.