סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותהאם הייתם/ן רוצים/ות לאכול ארוחה אחרונה עם מישהו שאהבתם/ן וכבר לא איתנו?
לקונסטנטין דוחובני – קוסטיה, כמו שאימו קוראת לו – יש כישרון יוצא דופן: הבישול שלו יכול להחזיר אנשים מהמתים – לערב אחד, לארוחה אחת. הוא גילה את היכולת כאשר עבד כשוטף כלים בבר והכין משקה ששינה הכול, ואולי זה התחיל בכלל כשהיה בן 11 וטעם לראשונה משהו שמעולם לא אכל קודם. העניין מסתבך כאשר קוסטיה, אמריקאי שנולד למהגרים מאוקראינה, פותח בניו יורק מסעדה שמבטיחה לאחד את החיים והמתים.
הטעם שנשאר מאת הסופרת דריה לאוול, הכולל תיאורי אוכל מעוררי תיאבון, הוא רומן מלא דמיון על אבל, אהבה ועל המקום שאוכל תופס בחיינו ובזיכרונות שלנו.
קונסטנטין דוּחוֹבני היה בן אחת־עשרה כשטעם לראשונה בחייו משהו שעד אז לא אכל מעולם, בזמן שישב על שפת בריכה ציבורית בברייטון ביץ' ועקביו בטשו במים האפורים והעלו קצף.
הוא התבונן בגבים של שאר הבנים - אלה שהוא היה אמור לשחות איתם, אבל לא הזמינו אותו אף פעם להצטרף אל שורותיהם, גם לא מטעמי נימוס - וראה אותם מתיזים זה על זה מים, מתפארים בעמידות ידיים ובקיבולת ריאה, יורקים מי כלור לגובה חצי מטר באוויר כאילו היו דולפינים.
הוא השקיף על כולם - על מיטיה ועל סשה ועל מישָה ק' ועל מישָה ב' (שכולם כינו תמיד "הדוב" בגלל השיער השחור והסמיך שכיסה את כל גבו) - עד שהאבות של כולם סיימו בזה אחר זה לעלעל בגיליונות הרטובים של 'רוּסקָאיה רֶקלָמָה', גירדו את פטמותיהם מבעד לבדים דקיקים של גופיות לבנות, קילפו את גופיהם הדביקים מתוך כיסאות נוח מפלסטיק ובכך אותתו שהגיע הזמן ללכת.
סל הקניות ריק
חזרה לחנותנא להזין את כתובת הדואר האלקטרוני שלך. אם יש לנו חשבון התואם את הכתובת, יישלח אליך מייל עם הוראות לאיפוס הסיסמה.
בחרו את סוג הפנייה ונשמח לעזור!
קבלו מאיתנו המלצות, הנחות ועדכונים