סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותהנהר שאנחנו זוכרים
ויליאם קנט קרוגר
באביב 1958 נמצאת בנהר שחוצה את מחוז בלק ארת' במינסוטה גופתו של ג'ימי קווין. בחזהו פצע ירי של רובה ציד. אצבע מאשימה מופנית מיד כלפי נואה בלוסטון, אינדיאני שגר במחוז לבן ושמרני, הנשוי לאישה יפנית באזור שרבים מתושביו לחמו נגד הכוחות היפניים במלחמת העולם השנייה.
שריף המחוז ברודי ברן, כמו בלוסטון ורבים מגברי המחוז, נושא את צלקות שירותו הצבאי בגופו ובנפשו, ובניסיונותיו להגיע לחקר האמת עליו להיאבק לא רק באלימות המתפרצת, אלא גם בשדים הפנימיים שרודפים אותו ואת חבריו.
הנהר שאנחנו זוכרים משלב עלילת מתח בלשי עם רומן היסטורי, ומציג דיוקן של חיים בעיירה אמריקאית קטנה באמצע המאה העשרים.
מתוך הנהר שאנחנו זוכרים
בשנת 1958, יום הזיכרון נפל על יום שישי. זה היה הרבה לפני שהממשל הפדרלי קבע רשמית שהוא יצוין ביום שני האחרון של מאי. אז הוא עדיין נקרא יום העיטורים. כמו בקהילות כפריות רבות, גם בג'ול התייחסו ברצינות לחגים. תושבי מחוז בלק ארת' היו בעיקר חקלאים, אנשים מיושבים בדעתם וחרוצים. ימיהם היו ארוכים, עבודתם מפרכת. אבל כשהם יכלו לתת לעצמם להירגע וליהנות מהחיים, הם היו די טובים בזה. יום העיטורים היה החגיגה האמיתית הראשונה אחרי העבודה הבלתי פוסקת של האביב. עד אז האדמה נחרשה, תוחחה ונזרעה. עגלות השופכין פיזרו זבל על פני השדות הזרועים, ולקראת סוף מאי כבר כמעט נעלמה לחלוטין הארומה הזאת, שהיא סימן היכר ייחודי של ארץ חקלאית. את מקומה תפס ריח אחר, ניחוח של חוטרים ירוקים ועצים עלוותיים ופרחי בר מקדימי פריחה ובעיר, מדשאות שזה עתה כוסחו. מה שהגיע בסוף מאי היה ריח של הבטחה.
עוד מידע
הנפשות הפועלות
ויליאם קנט קרוגר (מחבר/ת) / אפרת מאק רוזנברג (עריכה) / ארז אשרוב (תרגום) / יואב עינהר (עיצוב)מחלקות
פרוזה תרגוםהוצאה לאור
מודן
פורמט: כריכה רכה
שנת הוצאה: 2026
פורסם לראשונה: 2023
שמות נוספים: The River We Remember