בין האדם למקום

האהבה העמוקה והזוגיות ההרמונית, הנצחית-לכאורה, של נומי ומָתיָא – שלא מסתיימת גם לאחר שמתיא עובר אירוע לבבי במהלך רחצה באמבטיה והולך לעולמו בפתאומיות – מתחילה להתפורר לאחר שנומי המסורה פוקדת את בית העלמין, מטפחת את קברו של מתיא באופן קבוע, ונחשפת שוב ושוב להוד וההדר של החלקה הצבאית, על הטקסים שמתקיימים בה, ועל הסדר והטיפוח ששוררים בה.

לאט-לאט עולה בדעתה של נומי לנסות לתקן את המוות המרושל של מתיא ולהדר אותו במוות ראוי יותר, כמו זה שזכו לו הקבורים בחלקה הצבאית. נומי נקשרת בקשר מיסטי אל החלקה הצבאית של בית הקברות ובמיוחד אל קברו של שמשון, חלל "ותיק", שאותו היא מתחילה לפקוד, ותוך כך ליהנות מהזוהר המורבידי שבחלקה. כאשר גבר נוסף מתחיל לתפוס נוכחות קבועה בחייה, נומי נאלצת לבחור את מי היא זונחת ועם מי היא מתרועעת.

בין האדם למקום, שעלילתו מתרחשת ברובה בבית עלמין, אך לצד האופל והכאב נרקמים בו אהבה עדינה, אנושיות, וחום בין-אישי נדיר, הוא ספרה השלישי של אורית וולפיילר, מחברת שווייצריה זה כאן ואת המוות את רוצה לראות בעיניים.