תרגום עברי ראשון מיצירתו של הסופר היהודי־רומני מקס בְּלֶכֶר, שקורות חייו כאילו לקוחים בעצמם מרומן בלתי אפשרי. בגיל 19 חלה בשחפת של עמוד השדרה ובגיל 28 מת. בין לבין, כשהוא משותק ומרותק למיטתו, החל לבקר, לתרגם, לכתוב ולהתכתב עם סופרים ופילוסופים כאנדרה ברטון ומרטין היידגר.
את התרחשויות בָּאי־ממשות המיידית פרסם ב־1936, כשהיה בן 25 בלבד וכבר חולה מאוד. הספר מגולל מחלה אחרת, שפקדה אותו כאיש צעיר עוד יותר: אפיזודות של "אי־ממשות", הזרה והצצה לעתיד. התקפים מטפיזיים אלה חונכים את הנער לעולם מעורער של בדיה וחלום, שהוא במידה רבה מציאותנו במאה ה־21.
