אבא חלליות

פריחתו השנייה של הסחלב

הבית מוכן, הדברים ארוזים בפינה - העגלה החדשה, המיטה הקטנה, כוננית ההחתלה, כולנו מחכים. ״הבטן של אמא תתפוצץ ויבוא התינוק שלי,״ אומרת אחותךָ הגדולה תוך כדי שהיא מסתובבת בבית עם שמיכה ארוכה שעוטפת את צווארה כצעיף פרווה. אני מחכה לך ובאותו הזמן כמעט נבוך לקראת היום שבו תבוא, זר, אל המשפחה ותשנה הכול.

כשאראה אותך אדע,

אנשים מתבגרים באמת.

אני מביט בפרח הסחלב שעל הרמקול, שנה עמד כאן וחיכה. הפרחים הלבנים שהיו כשהגיע נשרו ובכל זאת השארתי אותו, סחלבים פורחים גם בשנית, כך שמעתי.

ניצני הסחלב החדשים כמו ביצים תלויות על ענף. בתוכן, הפרח מתבשל עד שיום אחד יצוץ לו. יש ודאי מומחים שיודעים לאבחן במדויק: בעוד שתי זריחות ייפתחו הפרחים. כשאני מסתכל מספיק עמוק אני בטוח שאני רואה את הפלא שגדל לו בפנים.

אני משחק במחשבות שתיוולד אתה ביום שהפרח יפרח, וכמו שאמא שלי מספרת על הזריחה היפה שהייתה כשנולדתי, על קרני השמש שחדרו דרך זגוגיות חדר הלידה בהר הצופים, כך אוכל אני לספר לך שנולדת עם פריחתו השנייה של הסחלב.

הבוקר, כשנולדת, פרח הסחלב בשנית.

ברוך הבא אל העולם, אלישע.