הזקן מלה-קאלטה

חשתי ברקמות עצמותיי את תהום מחשבתי מלחשת תחתיי ואיך החוויה העצמית שלי היא למעשה תמיד חוויה של היות על פי תהום. עצמתי את עיניי ואמרתי, ׳הוי לתהום מחשבתי, אשר את מחשבתי שלי! מתי יהיה לי הכוח לשמוע אותך חותרת בי מתוך קבלה של החרדה.׳ אל אמירה זו התלוותה עתה מחשבה חדשה - כמה חבל שלניטשה לא הייתה הזדמנות לחוות את זמן הגלישה. זמן שבו הגולש עסוק בלחזור על אותה תנועה מעגלית בעולם - לחתור אל קו השבירה, לתפוס גל ושוב לחזור ולחתור אל קו השבירה כדי לתפוס גל שוב. על אף שמבנה החזרה מהווה תנאי לקיומה של חוויית הגלישה, החוויה מתגלה מתוך זמן זה כשונה מעצמה.