בכותר ה-20 בסדרת דרש – כתבי מופת בפואטיקה ואסתטיקה מפנק אותנו שירן בק בתרגום לחיבור המרכזי בתחום האסתטיקה של הפילוסוף ואיש הרוח הצרפתי מונטסקייה.
חלקה העיקרי של מסה על הטעם (Essai sur le goût) הוא הפרגמנט על הטעם, שהופיע באנציקלופדיה של דידרו וד'אלמבר. ב-1753 פנה ד'אלמבר למונטסקייה בתקווה לשכנע את איש הרוח הנערץ להשתתף באנציקלופדיה, והציע לו לחבר שני ערכים: דמוקרטיה ודספוטיזם. מונטסקייה סירב בטענה כי מיצה את עיסוקו בנושאים אלו בספריו הקודמים, והציע כי תחת זאת יחבר את הערך על אודות הטעם.
חיבורו זה של מונטסקייה, שהיה חיבורו האחרון ושנותר בלתי־גמור בעיזבונו, פורסם ב-1757 בכרך השביעי של האנציקלופדיה, לצד חיבורים מאת וולטר, רוסו, בלונדל, דה ז'וקור, לאנדוּאָה וד'אלמבר שהוקדשו גם הם להיבטים מסוימים של הנושא.
באנשים או בדברים יש לעיתים קסם נעלם, חן טבעי, שאי אפשר להגדירו ושהיה הכרח לכנותו je-ne-sais-quoi. דומני שאפקט זה מושתת בעיקר על ההפתעה. אנו נרגשים מכך שאדם מוצא חן בעינינו יותר מששיערנו תחילה, ואנו מופתעים לטובה מכך שעלה בידו להתגבר על פגמים שעינינו רואות ושליבנו אינו מאמין עוד בקיומם. משום כך נשים מכוערות הן לרוב בעלות חן, ואצל נשים יפות החן נדיר, שכן אדם יפה עושה בדרך כלל את ההפך ממה שציפינו. הוא מצליח להיראות לנו חביב פחות: לאחר שהפתיע אותנו לטובה, הוא מפתיע אותנו לרעה. אלא שהרושם הטוב ישן, והרושם הרע חדש. לפיכך לעיתים נדירות בני אדם יפים מעוררים ריגושים עזים, ואלה שמורים כמעט תמיד לבעלי חן, כלומר לבעלי תכונות נעימות שלא ציפינו להן כלל ושלא הייתה לנו סיבה לצפות להן.
