"בכוונה לא הכתרתי מאמר זה בכותרת 'טיפים למשורר צעיר', אלא 'טיפים למשורר מתחיל', משום שלמרות האמור אני לא פוסל אותך בשום גיל, שהרי מוטב מאוחר מאשר בכלל לא" - כך כתב המשורר דוד אבידן בטור הראשון מ-13 שפרסם ב-1990 בעיתון מעריב ושנשא את הכותרת טיפים למשורר מתחיל. בטורים, שמכונסים בספרון זה לראשונה, טיפל אבידן בסוגיות־ליבה ובשלבים השונים - הפואטיים, הפסיכולוגיים והפרוזאיים - שמלווים כל משורר בראשית דרכו; וגם כל משוררת ("קשה יותר לכותבת מאשר לכותב להבדיל בין חוות־דעת משוחדת לבין חוות־דעת אובייקטיבית, היא חשופה יותר לסחטנות מינית ולהתיידדויות־לוואי לאו דווקא על רקע כתיבתה נטו").
טוריו של אבידן מתאפיינים בהומור, בשחז ובעיקר בישירות יוצאת דופן הגובלת לפרקים באכזריות. אבידן תופש את מקצוע המשורר כעיסוק מחייב מאין כמוהו וכבחירה לחיים, הכוללת "קבלת הדין של תמורה כספית נמוכה לקריירה חריגה, המשפיעה גם על אורח־החיים והמסיטה אותו מהנורמטיבי אל־עבר השוליים", ועולם הספרות העולה מטוריו הוא שדה קרב של ממש - רווי מאבקים, אגו, זימה ודורסנות.
כשמגיעים לשאלת המסר, אני מעדיף להיות פחות ייחודי ויותר כותרתי־מכליל: המסר שלי הוא מהירות, בוזמניות, רב־לשוניות ותוך־לשוניות, קהל־יעד גלובאלי במקום תפיסת השירה כפעילות קהילתית, פתיחת הלשון השירית לכלל המאגר הלשוני החוץ־ספרותי כביכול (עיין שוב 'ספרות ולשון') ועוד. אבל, כמסתבר ממאמר זה בין השאר, אני לא רק משורר, אלא גם משורר, ולכן אני מעדיף כותרת־על והכללה של כל ההכללות דלעיל ודבק בטענה: אני משווק מנטאליות. למה אני מתכוון במנטאליות? אני מתכוון להתנהגות מנטאלית, קצב מנטאלי, לאנרגיה קדם־צורתית ואחר־צורתית, לתיוג לא סימני, לא סמיוטי, אלא לצופן־על לפענוח מלמעלה למטה ("זיהוי דפוסים" במונחי תורת־המידע). בעצם, מה שהקורא קולט מקריאת שירה (ומדובר בקוראים הטובים ביותר והעקביים ביותר ועל הקוראים האקראיים־מזדמנים גם־יחד) אינו שורות, ציטוטים, דימויים או טיעונים. הוא קולט מבנה מסוים של מנטאליות ייחודית, המקובע במערכת סימנים, והוא קולט אותי כאפשרות גם אובייקטיבית וגם כאופציה חלופית לתדמיתו העצמית.
שמות הטורים: טיפים למשורר מתחיל, ישר לדפוס, חסינות לכיסוח, עצבים חזקים, קצת מגלומאניה, האני השירי, משוררות צעירות, שירת נשים, ספרות ולשון, אני מוכר מנטאליות, מה זה כישרון שירי, מי גילה את מי, תשובות לתגובות.
