בוקר אחד מתעורר אנדֶרס, גבר לבן, ומגלה שגון עורו הפך לחום כהה שאי אפשר להתכחש אליו – כך נפתח ספרו המקורי של הסופר הפקיסטני החי בלונדון מוחסין חאמיד, מחבר מערבה וספרים נוספים.
כשאנדרס מביט במראה נדמה לו שבבואת גבר זר משתקפת אליו בחזרה. מבוהל, הוא מסתגר בביתו ומגלה את סודו רק לאוּנָה, חברה ותיקה שלאחרונה יחסיהם הפכו אינטימיים.
עם הזמן, כשמתגלים בעיר מקרים דומים נוספים, יש שרואים בכך איום על הסֵדר הישן, שחייבים להתנגד לו, בעוד אחרים, כמו אביו של אנדרס ואִמה של אונה, חווים בעיקר אובדן וכאב. ככל שמעמיק הקשר בין שני הצעירים, הולכות ומתגלות מתוך המצב המוזר הזדמנויות עבור כולם להישיר מבט חדש אל עצמם ואל זולתם.
בוקר אחד התעורר אנדֶרס, גבר לבן, וגילה שגון עורו הפך לחום כהה שאי אפשר להתכחש אליו. ההכרה הכתה בו בהדרגה, ואחר כך בפתאומיות, תחילה כתחושה, כששלח את ידו לטלפון, שאור הבוקר המוקדם מעוות את צבע זרועו, ואז בבהלה, כאמונה רגעית שמישהו נמצא איתו במיטה, זכר, כהה יותר, אבל הרעיון הזה, מפחיד ככל שהיה, לא היה אפשרי, והוא נרגע כשראה שהשני זז כשהוא זז, שהוא בעצם לא־אדם, לא אדם נפרד, אלא פשוט הוא, אנדרס, וכתוצאה מכך שטפה אותו ההקלה כמו גל, כי אם המחשבה שיש שם מישהו הייתה דמיונית בלבד, הרי ודאי המחשבה שצבעו השתנה גם היא מין תכסיס, אשליה אופטית או בדיה שנולדה באזור הביניים החלקלק שבין חלום לערות. אלא שבשלב זה הוא כבר החזיק את הטלפון בידיו והפך את המצלמה, וראה שהפנים המביטות בו אינן שלו כלל וכלל.
