"כל היודע דבר על מקום הימצאה" הן המילים שמופיעות במודעות המכריזות על נעדרת. אבל הגר היא לא נעדרת מן הסוג הזה. היא בדרכה להודו, לחתונת חברתה הטובה ביותר, משאירה מאחוריה בעל מרוחק, שתי בנות, מקרר מלא קציצות. היא מתכוונת לחזור, ובכל זאת נדמה שהיא בעצם כבר איננה, שקו שבר עומד לחצות את חייה לשניים.
הגר, שהתרגלה לפעול מתוך שגרה קבועה של נישואים ואימהות, עומדת בארץ הזרה ונזכרת במה שאיבדה. היא מגלה מחדש רצונות שהיו לה ואת הכוח שניצת ומתלקח בין אישה לגבר. אולי זאת אהבה שעומדת בפתח, ואולי אלה החיים, על כל קסמם הרע.
על מקום הימצאה הוא רומן הביכורים של העיתונאית, המוזיקאית והמתרגמת תמר קפלנסקי.
שום דבר לא הכין אותה לציפור.
לא הימים האחרונים, משא העולם על כתפיה ועל ליבה, המבטים הזעופים, העצובים, שוברי הלב של גילי נחים עליה גם כשהוא בחדר השני. הימים שספרה לאחור, כשכל מה שרצתה היה שהזמן יעבור. עוד ארבעה ימים. מכינה קציצות מטוגנות וקציצות ברוטב ועוף בתנור ומקפיאה. עוד שלושה ימים — מחר זה יהיה מחרתיים, אמרה לעצמה כמו בצבא, כשחיכתה שהחבר שלה יֵצא הביתה — מכבסת ותולה ומכבסת ותולה ומורידה מהחבל ומקפלת ומסדרת בארונות, עטה על כל גרב ומכנסיים שנלבשו רק פעם אחת, העיקר למלא את המכונה, העיקר להשאיר סל ריק. עוד יומיים. מציירת ציורים יפים לבנות, מטוס צבעוני שמספר חלונותיו כמספר ימי היעדרותה הצפויים, ובהם ידביקו מדבקה בכל יום עד שובה, יספרו קדימה כמו שהיא סופרת לאחור: עוד עשרים יום אימא חוזרת. עוד שבועיים. עוד עשרה ימים. עוד שבוע. עוד ארבעה ימים. כשזה יגיע לשלושה ימים תוכלו לחשוב: מחר זה יהיה מחרתיים, ניסתה ללמד אותן את הטריק ההוא לניהול געגועים, בקול שהיה רק קצת יותר מדי שמח, אבל יערה בהתה בה במבט לא מרוכז ונגה הייתה עייפה מדי. מה את רוצה מהן, נזפה בעצמה אחר כך, מחר זה יהיה מחרתיים, כאילו שהן מבינות מה זה אומר. כאילו שזה יעזור להן להתמודד עם העובדה שאימא נוסעת פתאום להודו, מתוקות שלי, ותסתדרו איכשהו עם אבא.
