נובלה פרי עטו של הסופר הגרמני-יהודי שטפן צוויג, המספר את סיפורו של מי שכונה מנדל של הספרים - יהודי בווינה בתחילת המאה העשרים, שדבר לא היה לו בחייו פרט לידע בלתי נתפס בספרים. הוא כמעט ולא ישן, לא אכל ולא שתה - כל כולו היה בספרים.
הוא ישב מדי יום ביומו בקפה 'גלוק', ליד שולחן צדי קבוע, שם סייע למי שחיפשו ספרים בכל נושא שעולה על הדעת. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, מסתבך מנדל עם החוק, מתוך תמימות גמורה, המסרבת לראות בספרים הנמצאים במדינות אויב, מכשול או צרה.
הספר, מלבד היותו מסמך אנושי חם וחכם, מעורר שאלות על לאומיות ועל הנפש האנושית והצורך שלה לגעת במהות, גם אם זו מייצרת בדידות אישית וחברתית, וגובה מחיר יקר מן האוחזים בה. הספר כולל אחרית דבר מאירת עיניים ומרגשת על ימיו האחרונים של צוויג מאת עורך הוצאת תשע נשמות, אוריאל קון.
והיה עלי להפנות את מבטי פנימה אל מאחורי העפעפיים רק למשך אותה שנייה אחת, וכבר טיפסה מזרם הדם שלי, ששצף עכשיו יצירתיות, דמותו הציורית שאין לטעות בה. מיד ראיתי אותו מוחשי לפניי, כיצד ישב שם תמיד אל השולחנון המרובע עם לוח השיש האפור מלכלוך, שעליו התמרו תמיד ספרים וכתבים. כיצד ישב שם תמיד וללא יוצא מן הכלל, מבטו הממושקף נעוץ כמהופנט בספר, כיצד ישב שם והמהם וזמזם במהלך הקריאה ונענע קדימה ואחורה את גופו ואת קרחתו המוכתמת, חסרת הברק, הרגל שהביא איתו מן "החדר" של ילדותו.
