תיעוד מרתק ויצירה וידויית יחידה במינה במכתבים שכתב פרנץ קפקא לפֶליצֶה בָּאוּאֶר, צעירה ברלינאית, במשך כחמש שנים - מספטמבר 1912 ועד שלהי 1917. בפרק הזמן הזה התארס עימה פעמיים וביטל את האירוסים, בפעם השנייה לאחר שגילה שהוא חולה שחפת.
השנים האלה היו מן הפוריות ביצירתו הספרותית של קפקא. כיומיים לאחר שכתב לפֶליצֶה את מכתבו הראשון חיבר, בלילה אחד, את סיפורו הידוע גזר הדין, והקדיש אותו לפליצה. בשנים הבאות עבד בין השאר על הרומן הנעדר, כתב את הגלגול, התחיל בכתיבת המשפט וחיבר רבים מן הסיפורים וקטעי הפרוזה הקצרים שלו.
מכתביו אל פֶליצֶה, המגוללים את סיפורה המיוסר של אהבה בלתי-אפשרית, הם כמין דיאלוג-מונולוג אשר ליווה את התקופה הזאת, יריעה רחבה ומפורטת של עדות אישית ישירה, אינטימית ממש, על חייו של המחבר באותן שנים מכריעות - על כתיבתו, על עולמו הנפשי והרוחני הסבוך, על בריאותו הלקויה וחרדתו לה, על לבטיו וחיבוטיו, כמיהותיו, ייאושו וחוסר-האונים שלו.
האומנם באמת חסר-ביטחון אני עד כדי כך? וקוצר הרוח שלי החבוי עמוק-עמוק, ואי שביעות הרצון שלי שאין לה מרפא, האומנם רועדים הם באותיות גלויות לעין? והאם עלי להניח למכתבי לגלות לי את כוונתי?
