נובלה אחת ו-11 סיפורים קצרים יוצרים את הקסם הדק הגלום בספרה השני של נגה אלבלך. ספר שמתחיל בלידה ובמוות, שוזר בין סיפוריו רגעי חיים, יומיום של עבודה, משפחה, יחסים, ומצליח, באמצעות פעולות טריוויאליות ליצור עולם, שהוא החיים עצמם. ספרה הראשון "הדחיפה" (הקיבוץ המאוחד, 2013) זיכה את המחברת בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים. היופי, רגישות ודקות מבע שורים על שניהם.
"אמא השאירה בית מסודר. תמיד היה לה בית מסודר, אבל נדמה לי, כשאני מתהלכת בדירתה ובודקת בכל מיני פינות, שהיא עשתה סדר מיוחד. הריהוט כולו ישנו אבל חלק מהארונות ומהמגירות ריקים לגמרי. מתברר שהיא מסרה חפצים. טוב, לכמה חפצים זקוק בן אדם, ועוד לעת זקנתו? די היה לה בשולחן האוכל הישן, בכיסא הפלסטיק שבמרפסת, במקרר, במיטה, בכוס, בצלחת, בטחינה, שקדים ונענע. זהו כמעט." (עמוד 60)
