הפרופסור

שרלוט ברונטה

לראשונה בתרגום לעברית: הרומן הראשון שכתבה הסופרת האנגלייה שרלוט ברונטה (מחברת ג'יין אייר) והתפרסם לאחר מותה, מלווה באחרית דבר וביוגרפיה מאירות עיניים.

הפרופסור מגולל את סיפורו של ויליאם קרימסוורת, צעיר אנגלי שמואס בחייו המשמימים ומחליט לנסות את מזלו בבלגיה. הוא מגיע לבריסל ושם מתחיל ללמד אנגלית. במהרה, המקצועי והאישי משתלבים זה בזה: מדמואזל רוטר, מנהלת בית הספר לבנות, מגלה בו עניין, אבל את סקרנותו ואת תשומת לבו של ויליאם מעוררת דווקא פרנסס, מורה בבית הספר שרוצה לשפר את האנגלית שבפיה.

פרנסס היא דמות נשית נפלאה שהקדימה את זמנה - אישה רבת תושייה ושאיפות, שכוחה טמון בהתנהלותה השלווה. ולצדה – ויליאם הָרגיש, הדמות הגברית היחידה שנכתבה על ידי ברונטה בגוף ראשון. שניהם גיבורים שקל להזדהות איתם: עם רצונם באושר, באהבה, בעצמאות אישית וכלכלית ובהגשמת יעדיהם ושאיפותיהם.

הרומן מכיל אלמנטים אוטוביוגרפיים (בדומה לוויליאם, גם שרלוט ברונטה עבדה כמורה בבריסל), ומתאר באופן מהימן את רוח הזמן והמקום שבהם הוא מתרחש: בלגיה ואנגליה שלאחר המהפכה התעשייתית והשפעותיה על חיי היומיום של בנות ובני התקופה.

98 ₪

אפשרויות משלוח

איסוף עצמי מהחנות

3 - 5 ימי עסקים

חינם

המגדלור ספרים — מקווה ישראל 18 תל-אביב יפו 6511515

שליחות לדלת ביתך

3 - 10 ימי עסקים

30 ₪

חינם לסל קניות מעל 300 ₪

שילוח בינלאומי

10 - 20 ימי עסקים

150 ₪

250 ₪ לסל קניות מעל 500 ₪

350 ₪ לסל קניות מעל 1,000 ₪

500 ₪ לסל קניות מעל 1,500 ₪

* משלוח לחוֿ"ל עלול לגרור חיוב במיסים ובתשלומים נוספים, בהתאם לכללים ולתקנות של מדינת היעד. בדקו מראש, במיוחד למשלוח לארה"ב, לאור השינוי במדיניות המכסים במדינה

מתוך הפרופסור

לפני ימים אחדים, אגב עיון בניירותי, מצאתי בשולחני העתק של מכתב ששלחתי לפני שנה למכר ותיק מתקופת הלימודים:

צ'רלס היקר,
אני חושב שכאשר אתה ואני למדנו יחד באיטון לא היינו — לא אתה ולא אני — מה שאפשר לכנות מקובלים וחביבים על הבריות. אתה היית יצור סרקסטי, חד עין, ערמומי וחסר לב. את הדיוקן של עצמי לא אנסה לתאר, אך ככל הזכור לי הוא לא היה מצודד במיוחד — וככל הזכור לך? איזה מגנטיזם חייתי משך אותך ואותי זה לזה לא אדע. אני, על כל פנים, מעולם לא חשתי כלפיך ולו שמץ מהרגש שפּילאדֶס ואוֹרֶסטֶס1 היו שותפים לו, ויש לי סיבה להאמין שאתה מצדך היית משוחרר באותה מידה מכל יחס רומנטי כלפי. עם זאת, מחוץ לשעות הלימודים טיילנו יחד ושוחחנו רבות. כאשר נושא השיחה היה חברינו לספסל הלימודים או המורים שלנו, הבנו זה את זה, וכשנגעתי בקיומו של רגש כלשהו של חיבה, של אהבה מרומזת לעצם משובח או יפה, בין שהיה חי ובין שהיה דומם מטבעו, הותירה אותי קרירותך העוקצנית אדיש. הרגשתי שאני מתעלה על תגובתך זו — כאז כן היום.