סיפורו המצחיק של גוסטבו סאנצֶ'ס סאנצֶ'ס, גבר מקסיקני שנולד מכוער במיוחד ועם שיניים עקומות, אשר נתקל במכירה פומבית במערכת השיניים של מרילין מונרו ומחליט לרכוש אותה ולהשתיל את השיניים בפיו. הוא לא יודע לאילו צרות הוא ייקלע בעקבות זאת. זהו גם הסיפור של השיניים הישנות של גוסטבו, שבעזרת מזל וכריזמה הניבו לו רווחים נאים במהלך מכירה פומבית, עד שהוא עשה טעות גורלית אחת: מרוב התלהבות הוא מכר את עצמו.
הסיפור של השיניים שלי הוא ספרה של ולריה לואיסלי, מכוכבות הספרות המקסיקנית העכשווית, שהיתה מועמדת לפרס מאן בוקר לשנת 2019. הרומן הפרוע שלה מספר אמנם על תולדותיו של אדם אחד, אך עוסק למעשה בדרכים השונות שבהן אנו מספרים סיפורים.
אני מנהל המכירות הפומביות הטוב בעולם, אבל אף אחד לא יודע את זה כי אני טיפוס דיסקרטי. קוראים לי גוּסטבוֹ סאנצֶ'ס סאנצֶ'ס, אבל מכנים אותי "אוטוסטרדה", מתוך חיבה, אני חושב. אני יכול לחקות את ג'ניס ג'ופלין אחרי שתי כוסיות רום. אני יכול לפרש עוגיות מזל סיניות. אני יכול להעמיד ביצה על שולחן כפי שעשה כריסטופר קולומבוס באנקדוטה הידועה. אני יודע לספור ביפנית עד שמונה: אִיצִ'י, נִי, סַאן, שִי, גוֹ, רוֹקוּ, שִיצִ'י, הָאצִ'י. אני יכול לצוף על הגב.
זה הסיפור של השיניים שלי, זה החיבור שלי על פריטי אספנות ועל הערך המשתנה של דברים. כמו כל סיפור, הסיפור הזה מתחיל בהתחלה, ואז בא האמצע, ואז בא הסוף. השאר, כמו שחבר שלי תמיד אומר, הוא ספרוּת: הִיפֶּרבּוֹלות, פָּרָבּוֹלוֹת, נראטיבים מעגליים, אלגוריות והשלמת פערים. אני לא יודע מה בא אחר כך. מן הסתם חרפה, מוות, ולבסוף תהילה שלאחר המוות. כשזה יקרה, זה כבר לא יהיה תפקידי לומר משהו בגוף ראשון. אני אהיה אדם מת, אדם מאושר, שיש להתקנא בו.
