תשעה מכתבים שכתב המשורר והסופר האוסטרי יליד פראג, מחבר מכתבים למשורר צעיר - לאישה שעימה לא נפגש מעולם.
על מכתבים לאישה צעירה של ריינר מריה רילקה, אשר שימש כמעין "גורו" לצעירות וצעירים רבים שביקשו את עצותיו בבעיות מהותיות של הקיום האנושי, כותב מתרגם הספר, הראל קין:
תשעת מכתביו של ריינר מריה רילקה לאישה צעירה, אשר כונסו בספרון בסדרת ספריית אינזל היוקרתית ב־1930, כארבע שנים אחרי מות מחברם מלוקמיה בגיל 51, הם חידה מאתגרת לקורא, ואתגר חידתי למתרגם. חרף קוצרם המתעתע, חבוי בתוכם קושי כפול ומכופל: ראשית, כי חסר לנו – הן למתרגם, הן לקורא – צידה השני של חליפת המכתבים. כך נשאר רילקה כמו כותב ומשיב לעצמו, כמעט מסיח לפי תומו. חיבוטי הנפש של חברתו לחליפת המכתבים נותרים עלומים. פרקי הזמן הארוכים לעיתים שבין מכתב למכתב הם ריק מסתורי. התמורות הגדולות שמתחוללות בחייה האישיים אך גם ברחבי באירופה רק נרמזות, לעתים ברמז דק מן הדק. אפילו טיב יחסיה עם המשורר הצעיר נותר בלתי פתור, ורק ממקורות חיצוניים נדע מי היא (הסופרת הגרמנייה ליזה הייזה, ילידת 1893, התאבדה בשנת 1969), כיצד הכירו (הייזה פנתה אליו במכתב) ומה אחריתו של הקשר ביניהם (הם מעולם לא נפגשו). בכל זאת מתגלה כאן רילקה כמאזין קשוב ובעל נפש רגישה, מעין מורה דרך לבת שיחו הצעירה ממנו בשמונה עשרה שנים, אשר מתמודדת עם לידת בנה ועם הפרידה מבעלה.
מכתבך היפה והנוגע ללב, אי אז באפריל! אבל כמה פיגרת אחריו ביכולתך להיות איתי, כשבסופו של המכתב ביטאת את המשאלה שאקבלו ״בידידות״; היה עלייך, אם להתקרב יותר לאמת, לכתוב ״באושר״ – ואת המילה הזאת היה צריך לכתוב באותיות קידוש לבנה. כמה דברים טובים היה בידך לספר, האם את יודעת די הצורך כמה טוב הוא כל שאת מספרת? לעיתים, אולי, את מבחינה בקול ההדהוד של המתכת הקשה והטהורה של העובדות, אבל כשאת מקישה עליה כך חזק ובכנות, הרי שאני שומע את כאן את ההדהוד, הד הפעמונים, וחווה את מה שהוא מחולל בחלל, בחירותו ובמרחביו.
