קלסיקה. עשרה מכתבים שכתב המשורר הגרמני ריינר מריה רילקה למשורר צעיר, שביקש ממנו ביקורת על שיריו ועצות לחיים. רילקה סירב לתת לו ביקורת שכזו, וביקש ממנו להתעלם בכלל מביקורת ולסמוך על השיפוט הפנימי שלו. במקום זה כתב רילקה על תפיסת החיים שלו, על האופן שבו יש לכתוב שירה ולעסוק באמנות, על אהבה ונישואים, על מין, ייצריות ובדידות.
בשעה שהחלה ההתכתבות, רילקה היה מבוגר רק בשבע שנים מן הנמען, שטרם מלאו לו עשרים. לכן רבים רואים בתכנים שכתב ביטוי לבעיות המרכזיות שהעסיקו אותו עצמו באותן שנים כאדם וכיוצר.
אדון נכבד מאד,
מכתבך הגיעני רק לפני ימים אחדים. ברצוני להודות לך על האמון הגדול והיקר הגלום בו. להרבה יותר מזה אינני מסוגל. אין ביכולתי לדון אתך על טיבם של שיריך, כי כל מגמת ביקורת ממני והלאה. אין לך דבר מתאים פחות לנגיעה ביצירת האמנות ממלים של ביקורת: התוצאה היא לעולם מידה זו או אחרת של אי־הבנה. הדברים בכללותם אינם כה נתפסים וכה כשרים־לאמירה, כפי שמרבים לטעון באוזנינו; רוב ההתרחשויות מתחוללות בתחום ששום מלה לא נכנסה אליו מעולם. בלתי־אמירות־מכל הן יצירות האמנות - ישויות מסתוריות שחייהן, ליד חיינו בני־החלוף, נועדו להתקיים.
