יומן מסע בצפון סוריה, 1911

יום שני, 17 ביולי: התעוררתי בשעה 04:00 אך עבר זמן רב עד שיצאתי לדרך. מצב השן הורע. אבחנתי פצע וחשתי כאב רב בצד אחד של הפנים. קניתי כיכר לחם ויצאתי לטירה. עובי חומת העיר תשעה או עשרה רגל.

בסביבות השעה 06:00 יצאתי בדרכי לחָרָן. לא היו תקריות בדרך. השטח כולו מישורי ככל שרק אפשר. כל שני מייל בלטו תילים עצומים של חורבות עתיקות. בצהרי היום, לאחר מחצית הדרך, חציתי נחל קטן. לפניי נגלה חזיון תעתועים. ניסיתי לצלם בריכת מים אך נכשלתי – דבר לא נראה בקרקעית הזכוכית. המגדל בקתדרלת חרן נצפה במהלך ארבע שעות. כל כולו נראה מוארך בהשפעת חזיון התעתועים. הוא נצפה מתקטן ומתארך בדרך מדהימה, פעם רעד מלמעלה למטה, פעם השתחווה לימין ופעם לשמאל ועכשיו כמו קד קידה. היום חם מאוד ועד 14:30 שתיתי חמישה בקבוקי מים. לא עצרתי בשום מקום בדרך. 

האנשים גסים ולא מנומסים, דוברים חצי טורקית ולבושי סחבות. הילדים לרוב עירומים. גמלים רבים. המישור כולו רטוב ופורה מאוד. דוּרָה, עולש, שעורה וחיטה. אין מעיינות. אחר הצהריים מעונן. ביליתי בצל כמה רגעים. כפות הרגליים עייפות מאוד. נרתיק המצלמה נרטב מאוד וחלקו האחורי הושחת כולו. למרבה המזל כנראה רק מעט מהרטיבות חדרה פנימה.