תרגום לעברית של יומן אישי שכתב בשנת 1911, בהיותו בן 23, תומס אדוארד לורנס, שנודע בהיסטוריה כלורנס איש ערב. היומן נכתב בצפון סוריה, לקראת סיום עונת חפירות ארכיאולוגיות בכרכמיש. בתור בונוס, ליומן צורף גם תרגום של שלושה מכתבים ששלח לורנס לאימו.
כותב באחרית הדבר לספר מתרגם היומן, אפרים הלוי:
תומס אדוארד לורנס – מי שנודע ברבות הימים כ"לורנס איש ערב" - היה דמות שעוררה את סקרנותם של דורות ברחבי תבל קרוב למאה שנה. היומן האישי שכתב במסעו בצפון סוריה בקיץ 1911– בהיותו בן 23 - לא נועד כנראה להתפרסם. ניסוחיו וסגנון כתיבתו משתנים לאורך כמה עשרות דפיו וייחודו בכך שהוא מזמין הצצה לראשית דרכו בארכאולוגיה ולעשייתו המודיעינית הייחודית. דבריו רומזים על הדרך שבה הוא עתיד להיות דמות דומיננטית הן בשדה הקרב והן בעיצוב המדיניות של מנהיגי האימפריה הבריטית בכל הנוגע למזרח התיכון במהלך מלחמת העולם הראשונה, ומייד עם סיומה.
יום שני, 17 ביולי: התעוררתי בשעה 04:00 אך עבר זמן רב עד שיצאתי לדרך. מצב השן הורע. אבחנתי פצע וחשתי כאב רב בצד אחד של הפנים. קניתי כיכר לחם ויצאתי לטירה. עובי חומת העיר תשעה או עשרה רגל.
בסביבות השעה 06:00 יצאתי בדרכי לחָרָן. לא היו תקריות בדרך. השטח כולו מישורי ככל שרק אפשר. כל שני מייל בלטו תילים עצומים של חורבות עתיקות. בצהרי היום, לאחר מחצית הדרך, חציתי נחל קטן. לפניי נגלה חזיון תעתועים. ניסיתי לצלם בריכת מים אך נכשלתי – דבר לא נראה בקרקעית הזכוכית. המגדל בקתדרלת חרן נצפה במהלך ארבע שעות. כל כולו נראה מוארך בהשפעת חזיון התעתועים. הוא נצפה מתקטן ומתארך בדרך מדהימה, פעם רעד מלמעלה למטה, פעם השתחווה לימין ופעם לשמאל ועכשיו כמו קד קידה. היום חם מאוד ועד 14:30 שתיתי חמישה בקבוקי מים. לא עצרתי בשום מקום בדרך.
האנשים גסים ולא מנומסים, דוברים חצי טורקית ולבושי סחבות. הילדים לרוב עירומים. גמלים רבים. המישור כולו רטוב ופורה מאוד. דוּרָה, עולש, שעורה וחיטה. אין מעיינות. אחר הצהריים מעונן. ביליתי בצל כמה רגעים. כפות הרגליים עייפות מאוד. נרתיק המצלמה נרטב מאוד וחלקו האחורי הושחת כולו. למרבה המזל כנראה רק מעט מהרטיבות חדרה פנימה.
