מסע משותף - שני סיפורים אבודים

אינני החתום מעלה - האיש שזהו שמו נתן לי את רשותו לחתום בשם זה על סיפורִי. את שמי האמיתי לא אגלה. אני מוציא לאור. אני מקבל רומנים ארוכים על אהבה צעירה מאת רווקות זקנות מדרום דקוטה, סיפורים בלשיים על גברים עשירים חברי מועדונים פרטיים ועל נשים אינדיאניות בעלות "עיניים כהות ופעורות", מאמרים על איום כזה או אחר ועל צבע הירח בטהיטי מאת פרופסורים ומובטלים אחרים. אני לא מקבל רומנים מאת מחברים מתחת לגיל חמש-עשרה. כל הפובליציסטים והקומוניסטים (אני תמיד מתבלבל ביניהם) מגדפים אותי ואומרים שאני רוצה כסף. זה נכון - אני מאוד רוצה כסף. אשתי זקוקה לכסף. הילדים שלי כל הזמן משתמשים בכסף. אם מישהו היה מציע לי את כל הכסף של ניו יורק, לא הייתי מסרב לקבל. להוציא ספר שמוֹכר מראש חמש מאות אלף עותקים עדיף בעיני מלגלות בתוך שנה אחת את סמואל באטלֶר, תיאודור דרֵייזֶר וג'יימס ברנץ' קבֶּל גם יחד. זה גם מה שאתם הייתם מעדיפים, אילו הייתם מו"לים.