קנאת סופרות

אביגיל שלו עומדת בלב הרומן התשיעי של מאיה ערד, המצייר תמונה מוחשית, מצחיקה-עצובה, של משבר כתיבה, משבר אמצע-חיים נשי ומשבר עולם הספרות העכשווי.

שלו חלמה מילדות להיות סופרת נחשבת. עכשיו, בגיל 42, נראה שהגשימה סוף סוף את החלום. היא הוציאה לאור שלושה ספרים מצליחים, ספריות ומועדוני קריאה מזמינים אותה להרצות בפניהם, וזה עתה נודע לה שספרה השלישי זכה להיות מועמד לפרס ספיר. היא הייתה צריכה לחשוב על עצמה כעל מושא לקנאה. במקום זאת, עינה צרה בסובבות אותה: בסופרות ידועות ממנה, בסופרות אלמוניות, באביגיל נגבי, שנמאס לה שכולם מבלבלים ביניהן, אפילו בטל, תלמידתה בסדנת הכתיבה. 

הסדקים הדקים הנבעים בחלום הופכים לבקיעים, וחייה של שלו הולכים ומסתבכים במסלול פרוע, מפתיע ומשעשע. בזמן שהיא מגלה באמצע החיים משהו חדש על עצמה, אנו מגלים כמה דברים על כוחה של הכתיבה, על קסמה של אחיזת עיניים ועל הגבול שבין מציאות ובידיון, בספר על תשוקה לכתיבה, על קנאה בין כותבים, על תסכול, צער, חמלה ומעל הכל - אהבה.