מהנדסי הנפש האנושית הוא ספרו הראשון של לאון פרנקו, עליו כותב עורך הספר, אלי הירש:
מהנדסי הנפש האנושית היא מיצירות הספרות הייחודיות שנכתבו לאחרונה בעברית. הדבר ניכר כבר ב"הקדמת המתרגם" שפותחת אותה, המציגה את הספר כתרגומה העברי של יצירת מופת מסתורית שנכתבה ברוסית מעט אחרי מלחמת העולם השנייה. למרבה הפלא הספר מצליח להצדיק את הציפיות שההקדמה יוצרת, וההרגשה היא שמחבר הרומן, לאון פרנקו, לא רק כתב ספר עברי מפתיע ביופיו אלא גם המציא סופר רוסי מחתרתי, ומדובר כמובן בהישג יוצא דופן.
גם מבנה הספר ייחודי ומלא יופי. אף שהעלילה בדיונית לחלוטין, היא חגה סביב דמותה ההיסטורית של לודמילה פאבליצ'נקו, שהיתה הצלפית הסובייטית המהוללת ביותר במלחמת העולם השנייה. דמותה המכשפת של פאבליצ'נקו מניעה את הרומן כולו, אלא שאנחנו זוכים להכירה בעיקר מבעד לדמויות הגבריות שמקיפות אותה: חייל רוסי שפאבליצ'נקו מצילה, צלם עיתונות שנשלח לתעד אותה, ובכיר במערך התעמולה הסובייטי שמתאהב בה נואשות. רק לקראת סוף הספר מתגלה תודעתה של פאבליצ'נקו עצמה ומאירה באור חדש את העלילה כולה. לספר ייחוד צורני נוסף – לכל פרק מצורף תצלום היסטורי שהטקסט מתכתב איתו ושואב ממנו השראה. התוצאה היא עלילת דברים מסחררת, בעלת אופי ספירלי, שמרחיבה ללא הרף את תודעתם של הקוראים בעודה מענגת אותם במשחקי פרספקטיבה עדינים ובהומור דק ומפתיע.
.
הוא מתבונן בה כבר כשעתיים ומדי פעם מסתכל לצדדים, לבדוק שאף אחד לא משגיח בו. היא נשענת על עץ שקד ומסתכלת קדימה, לעבר האופק, צופה בעתיד שרק היא יכולה לראות. השמש קורנת עליה במלוא העוצמה ואחד מענפי העץ מטיל פס של צל על פניה ועל עינה השמאלית העצומה. לפני כשעתיים הגיע הדואר ועימו העותק היומי של הקרָסנָאיָה זבֶזדָה,1 וכמו בכל בוקר סמל ראשון רומאן פטרוביץ' הוא החייל הראשון ובדרך כלל גם היחיד שקורא את העיתון. רוב פלוגת המילואים שלו מורכבת מאיכרים טג'יקים ואוזבקים שגילם הממוצע ארבעים ושתיים והם אינם יודעים קרוא וכתוב.
חלק מחיילי הפלוגה ישנים, וחלק ארגנו משחק כדורגל עם קסדה שמולאה בעיתון של אתמול ונעטפה בסרט דביק בתור כדור. אלה שיודעים קרוא וכתוב מחברים מכתבים עבור יקיריהם, וגם עבור היקירים של חבריהם האנאלפביתים לפלוגה (חלק עושים זאת בחינם וחלק רואים בכך הזדמנות עסקית ודורשים תשלום סמלי בעבור כישורי הכתיבה המפוקפקים שלהם). ופטרוביץ', הוא קורא את העיתון. בדרך כלל הוא מדלג על העמוד הראשון שמודפס בו מאמר המערכת של איליה ארנבורג, אבל הבוקר, בעודו הופך אוטומטית את העמוד, משהו גורם לו לדפדף בחזרה — תמונה שמעליה הכותרת: הקוטלת מקייב. הוא מתחיל לקרוא.
קוראים נכבדים, מפעם לפעם אנחנו מעדכנים אתכם במעלליו של גיבורנו הלאומי, סמל ואסילי זייצב. אך היום, ברשותכם, נשמח להציג בפניכם גיבורה נוספת. כן־כן, גיבורה! הכירו נא את טוראית לודמילה פאבליצ'נקו מהדיביזיה הרובאית העשרים וחמש. עד כה לודמילה שלנו חיסלה מאה תשעים ושמונה חיילי אויב גרמנים, מתוכם עשרים ושמונה צלפים, וברובה הטוֹקארב שלה נותרו עוד לא מעט כדורים.
