משהו מעבר לאושר

משהו מעבר לאושר
הַקְּרָב הַהוּא נִגְמַר בְּנִצְחוֹנָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה, בַּחֲתֻנָּה, וְהַחֲתֻנָּה
הַהִיא נֶחְגֶּגֶת עַד הַיּוֹם וְתֵחָגֵג לָעַד (כָּל עוֹד יִהְיֶה דָּבָר כָּזֶה,
לָעַד), אֲבָל הַמַּעֲרָכָה הָיְתָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מְמֻשֶּׁכֶת. הַצֵּל שֶׁלִּי
הִתְעַקֵּשׁ לְהָטִיל עַל אַהֲבָתֵנוּ צֵל עִקֵּשׁ וְאָרֹךְ בִּמְיֻחָד. שָׁנִים

חָלְפוּ עַד שֶׁהִשְׁלַמְתִּי עִם מָה שֶׁנִּגְזַר עָלַי: לֶאֱהֹב וְלִהְיוֹת נֶאֱהָב.
נָפַל עָלַי פַּחַד שֶׁאֶלָּכֵד בַּתָּוֶךְ הַצַּר בֵּינִי לְבֵינֵךְ. שֶׁאֶבָּלַע בְּתוֹכֵךְ.
שֶׁאֶשְׁקַע אֶל תּוֹךְ חַיַּיִךְ, חִיּוּכֵךְ, בְּשָׂרֵךְ, אוֹרֵךְ, אַהֲבָתֵךְ, וְאֵעָלֵם
שָׁם. אֵעָלֵם בָּךְ. וְלֹא יָדַעְתִּי אָז שֶׁהַהִלָּכְדוּת הַזֹּאת, הַהִבָּלְעוּת

הַזֹּאת, הַשְּׁקִיעָה הַזֹּאת עַצְמָהּ הִיא אֹשֶׁר. אוֹ בְּעֶצֶם מַשֶּׁהוּ מֵעֵבֶר
לָאֹשֶׁר. כִּי הָאֹשֶׁר מוּצָף כֻּלּוֹ בִּנְהָרָה אֱלֹהִית, מֵרֹאשׁ וְעַד זָנָב,
וּמָה שֶׁבֵּינֵינוּ מָלֵא אֲפֵלָה. וְצַעַר. וְחַיִּים. וּבָשָׂר. מָלֵא בַּבָּשָׂר שֶׁלִּי
וּבַבָּשָׂר שֶׁלָּךְ. בִּשְׁנֵי גּוּפִים שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת שְׁנֵי שְׁמָשׁוֹת שְׁנֵי יְרֵחִים

שֶׁהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. לֹא יָדַעְתִּי אָז שֶׁאַהֲבָתֵנוּ פִּלְאִית יוֹתֵר מִכָּל
הָאֲהָבוֹת כֻּלָּן. וְלָכֵן נֶחְמַצְתִּי מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ. וְהִתְמַרְמַרְתִּי
מִלְּגֵו וּמִלְּבַר. וּבָעַטְתִּי בָּנוּ. בְּעִקָּר בְּתוֹכִי-הַנִּפְרָד-כִּבְיָכוֹל אֲבָל
גַּם בְּתוֹכֵךְ, כִּי תּוֹכֵנוּ הָיָה מְשֻׁתָּף. שָׁנִים זֶה נִמְשַׁךְ. עַד שֶׁהֵבַנְתִּי

שֶׁאַתְּ לֹא אֲנִי וַאֲנִי לֹא אַתְּ, אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם, אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
וְאַתְּ אוֹתִי. וְזֶה קָרָה: הָאַהֲבָה לָכְדָה, בָּלְעָה, טָרְפָה אוֹתִי כֻּלִּי.