צפונה - המסע של קרליה הוא ספר למבוגרים וגם לנוער, לחובבי ספרות יפה, מיתולוגיה וספרי מסע - סיפור הרפתקאות פנטסטי שבו משלב חגי דגן אמירה חברתית על פליטים, הגירה, שייכות ומולדת.
קָרֶלְיָה היא כלבת האסקי צעירה שחיה וסובלת בקיבוץ בדרום: חם לה, היא קשורה בשרשרת שלימדה אותה לכעוס, והבעלים שלה מתאכזר אליה. היא חולמת על מולדת צפונית רחוקה שעליה שמעה כשהיתה גורה, לפני שהופרדה מאִמהּ. יש לה גם חברים שתומכים בה: כלב עם נפש יהודית וילד שקורא לעצמו וילפרד אייבנהו. בעזרתם היא מצליחה לברוח מהקיבוץ ולצאת למסע רב תהפוכות אל המולדת שעליה חלמה.
לאורך הדרך קרליה נקלעת לצרות, אבל גם מוצאת ידידי אמת – נערה פינית שחיה "מתחת למפה", מבריחי גבולות מהונגריה, וגם בעלי חיים ויצורי פלא לרוב: חמורים, אווזים וזאבים, ואפילו אלות צפוניות ודובות המשייטות ברקיע. העולם שלנו, המוכר לנו לכאורה, הופך במהלך הסיפור לעולם שהיינו מכנים "פנטסטי", אם כי קרליה הייתה אומרת שהוא פשוט היה שם כשהיא רצה אל הצפון.
קרליה בכתה. היא הסתובבה בחצר הקטנה שלה ובכתה בכי תמרורים. שעות ארוכות בכתה בלי להפסיק כמעט. היא רצתה לצאת מהחצר הזאת ולרוץ, לרוץ למרחבים שחיכו לה בחוץ, לרוץ עוד ועוד, הלאה והלאה, לשתות את האוויר ואת המרחב ולרוץ. אבל היא הייתה קשורה. השרשרת שלה הייתה די ארוכה אבל היא בכל זאת הייתה קשורה. אוי, איך שקרליה שנאה את השרשרת הזאת. השרשרת הייתה הדבר הכי קרוב אליה ודווקא אותה היא שנאה יותר מכל. השרשרת לימדה אותה לכעוס.
