"עוֹד גַּחֶלֶת מִלִּים / לִפְנֵי הָאֵפֶר" - זה המוטו לספרו של חתן פרס ישראל לשירה עברית (תשס"ח) טוביה ריבנר, אשר נפטר ביולי 2019.
בספר, אשר ראה אור לראשונה ב-2017 וכאן בהדפסה שנייה, שירים המישירים מבט חד, אירוני, אוהב וכואב בפני המוות הקרב ומהרהרים בזיכרון, בגעגועים אל האובדים ולא שבים, ביצירות אמנות, במוזיקה, בעמק יזרעאל, במתרחש כאן ועכשיו - בדיבור אינטימי, צלול ומרוחק בה בעת.
בצלע גבעת המורה
זֶה מִתְקָרֵב
לָמָּה לְהַעֲמִיד פָּנִים
זֶה מִתְקָרֵב
עִם כָּל הַיִּפְעָה, הָאֹשֶׁר הַזֶּה
לַחֲזוֹת בָּאֵשׁ הַזּוֹרֶמֶת בְּעַד
עָנָן מְמֹרָט יַרְכָתַיִם
וְהָאָרֶץ מִתַּחַת, כָּל מֶרְחַבְיָה
מְכֻסָּה אוֹר אָפֹר.
זְמַן רָב מֵאָז נִּמְלַטְתִּי וָחַי.
בַּז מְדֻיָּק דּוֹאֶה מֵעָלַי חֲרִישִׁי.
רַק קוֹל הַחוֹל הַמְּחַלְחֵל. עַכְשָׁו
הָאֲדָמָה דְּמוּמָה.
הָאֲוִיר כְּמוֹ אֵפֶר שָׁקוּף
נוֹשֵׂא אֶת הַצֵּל הַקָּטָן עַד
אֵין זֵכֶר.
