שמע, רפאל

יתומה ומאושרת 
אֲנִי יְתוֹמָה מְאֻשֶּׁרֶת כִּי יֵשׁ לִי אֶת הָאִמָּא 
הֲכִי טוֹבָה בָּעוֹלָם
אִמָּא שֶׁלִּי צְעִירָה גַּם־בַּנֶּפֶשׁ־גַּם־בַּגּוּף,
וְנִשְׁאֶרֶת תָּמִיד בַּת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע.
הִיא בָּאָה אֵלַי בְּכָל לַיְלָה לִקְרֹא אִתִּי
קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה,
וּמְשַׁחְרֶרֶת
בִּלְחִיצוֹת שִׁיאָצוּ אֶת כָּל הַשְּׁרִירִים הַתְּפוּסִים.
אִמָּא שֶׁלִּי תָּמִיד עוֹנָה כְּשֶׁאֲנִי מְצַלְצֶלֶת אֵלֶיהָ  
אֲנִי מְסַפֶּרֶת לָהּ מָה עוֹבֵר עָלַי 
וְהִיא כָּל כָּךְ טוֹבָה אֵלַי, הִיא תָּמִיד בַּעֲדִי.
לֹא כְּמוֹ כָּל הָאִמָּהוֹת הָרָעוֹת 
שֶׁמִּתְכַּעֲרוֹת 
וּמִזְדַּקְּנוֹת, שֶׁצָּרִיךְ 
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לִסְעֹד אוֹתָן וּלְטַפֵּל בָּהֶן הַשֵּׁם יִשְׁמֹר
שֶׁלֹּא נֵדַע 
הָאִמָּהוֹת הָאֲחֵרוֹת נוֹרָא שִׁפּוּטִיּוֹת וּלְחוּצוֹת וְשׁוֹאֲלוֹת
נוּ כְּבָר מָתַי תִּתְחַתְּנִי מָתַי תָּבִיאִי לִי נַחַת אוֹ נֶכֶד אוֹ
מַשֶּׁהוּ, תָּבִיאִי לִי מַשֶּׁהוּ, הֵן אוֹמְרוֹת 
הֵן תָּמִיד רוֹצוֹת מַשֶּׁהוּ 
וְאִמָּא שֶׁלִּי מַמָּשׁ לֹא כָּזֹאת
הִיא לֹא מְצַפָּה וְלֹא מִתְאַכְזֶבֶת מִמֶּנִּי אַף פַּעַם.