במדבר תמוז

הולכין אחר הרוב
יְשִׁיבָה לִיטָאִית הִיא הֶפֶךְ גָּמוּר שֶׁל שִׁירָה.
מְסוֹבְבִים אֶצְבַּע בְּ'סֵדֶר בֹּקֶר' וְשׁוֹאֲלִים, מָה הַפְּשָׁט?
מַאי נָפְקָא מִנַּהּ? בְּשִׁירָה לֹא נָפְקָא,
אֶלֶף יוֹצְאִים מִמֵּילָא עִם כּוֹבַע וַחֲלִיפָה, חֻלְצָה לְבָנָה.
וּבְשִׁירָה,
כֻּלֵּי הָאַי וְאוּלַי, אֶחָד נִכְנַס
וּמִתְפַּשֵּׁט בֶּגֶד אַחַר
בֶּגֶד.

אָמְרוּ לָנוּ וְאָמְרוּ: יְשִׁיבָה הִיא 'תֵּבַת נֹחַ', 'חֲמָמָה'
'מָקוֹם שֶׁמְּגַדְּלִין בּוֹ תּוֹרָה וּתְפִלָּה'
(חֲצַר הַיְּשִׁיבָה מֻזְנַחַת, כִּי הַבַּחוּרִים הֵם הַצְּמָחִים)
בְּ-14:00 חֲדַר הָאֹכֶל נִפְתַּח,
רִשְׁמִית אוֹכְלִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ לִלְמֹד, 
שִׁירָה עוֹשָׂה לִי תֵּאָבוֹן לִקְצִיצוֹת.

אַחֲרֵי הַ'סְּדָרִים' הֲלִיכות אֲרֻכּות
בְּשׁוּלֵי כְּבִישִׁים שֶׁלֹּא הִמְרִיאוּ וּתְפִלּוֹת
נִשפכות: שִׁדּוּךְ נָאֶה, חֲצִי דִּירָה, וְתֵן בְּלִבִּי לְהָבִין. 

עַל דַּפֵּי דַּפְדֶּפֶת, שׁוּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁכָּתַבְתִּי צוֹתְתוּ
לְגַלֵּי מִפְרָץ חיפָה, נִטְרָקִים שׁוּב וָשׁוּב אֶל שׁוֹבֵר הַנֶּפֶשׁ
וְהָרֹאשׁ אוֹתוֹ רֹאשׁ:
מֻחְזָק מֵעַל הַסְּטֶנְדֶּר, חוֹלֵק עַל הַזְּמַן, מִתְוַכֵּחַ עִם מְּצִיאוּת
מְחַכֶּה שֶׁמִּישֶׁהוּ יַגִּיד, אוֹי
אַתָּה טוֹעֵן טוֹב.