חוקר שב"כ מסור לעבודתו ומסובך בחייו המקצועיים והאישיים מקבל משימה חדשה ולא שגרתית. הוא נשלח לקבל שיעורים בכתיבה יוצרת אצל סופרת תל-אביבית, פעילת שלום, ונעשה מעורב בחייה. עליו לטפל בידיד ותיק שלה, אמן פלסטיני מעזה, שקיבל אישור להיכנס לישראל לטיפול במחלתו הסופנית. הוא נדרש גם להציל את בנה הנרקומן, האבוד.
בדרך להשגת היעד, בלימסול, נגזר על החוקר להכריע בין הנאמנות הישנה לקשרים האנושיים החדשים שיצר. וכך, מתוך המציאות השוחקת על עיסוק יומיומי בכחש ובאלימות, הוא מקבל הזדמנות למצוא מחדש את נשמתו.
ישי שריד כתב סיפור מתח קצבי ומרתק, שהוא גם מסע אל הנפש הישראלית המסוכסכת, בקצותיה החשופים ובסבך הסתירות שהיא אחוזה בו.
שבתי עוד רגע במכונית להציץ בתמונה הישנה שלה, גם כדי לשמוע את Here comes the sun"" עד הסוף. נדיר לשמוע את האריסון ברדיו, ויש מעט שירי בוקר טובים כאלה. חשוב לי להכיר את הפנים של הבנאדם לפני שאני פוגש אותו בפעם הראשונה, לא להיות מופתע. היא היתה מאוד יפה בתמונה, שיער משוך לאחור, אסוף, מצח חכם, מחייכת לערבי באיזה מפגש של אנשים נאורים.
בוקר של סוף יולי. ברחוב היתה שלווה עירונית של חופש גדול. חתולים מטפסים לשלוף אוכל מפחי זבל, שני חברים פוסעים בדרך לים בשדרת האשלים, צחוק משוחרר מדאגות, גלשנים תחת הזרוע. אני גרה בקומה שלישית, אמרה בטלפון. תיבות הדואר מכוסות שכבות של מדבקות, שוכרים צעירים שבאו והלכו ושמות באותיות לטינית של אנשים שכבר לא חיים. הבניין היה מוזנח מאוד והטיח התפורר. החלונות הגבוהים והצרים בחדר המדרגות, כמו במנזר נטוש, נאטמו מרוב לכלוך. דפנה פתחה יחפה, שיער אסוף, עיניים חודרות עמוק. זה מה שקלטתי במבט הראשון.
