ספר המקבץ שירים שכתבה ענת קוריאל החל ב־1995, לאחר שאחיה שם קץ לחייו, ולאורך השנים עד להווה של התמודדותה עם מחלת הפרקינסון.
בין שתי הדרמות הללו נצברו רגעים שיריים הנאחזים דווקא בפואטיקה של צניעות. ובמלותיו של יובל גלעד בכתב העת לספרות ולתרבות עיתון 77, אלה "שירים ארוגים במלאכת־יד עדינה ומורכבים מתמונות מאופקות עשויות היטב: דיוקנאות קטנים של בני אדם או של נוף ביתי, בדומה לציירים ההולנדים".
קוריאל, ממייסדות ועורכות אתר השירה ליריקה, פרסמה שירים רבים בכתבי העת הספרותיים חדרים, עכשיו, מאזניים, עיתון 77, בעיתונים יומיים ובבמות מקוונות. ב-1999 ראה אור הרומן חתכים פרי עטה.
הטפּסן
אָדָם אֶחָד בְּעִירִי
טִפֵּס עַל מִגְדַּל הַמַּיִם.
מְכַבֵּי הָאֵשׁ שֶׁהֻזְעֲקוּ רָאוּ אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה
שָׁר וְרוֹקֵד עַל הַמִּגְדָּל.
הוּא כְּלָל לֹא חִפֵּשׂ לָרֶדֶת
לִמְקוֹם מִבְטַחִים.
מְכַבֵּי הָאֵשׁ הֵנִיפוּ אֶת מְנוֹף הַגְּבָהִים
וְהֶעֱלוּ צֶוֶת שִׁכְנוּעַ,
אַךְ הַטַּפְּסָן לֹא הִקְשִׁיב, רָצָה שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ
יִשְׁמַע אֶת תַּאֲוַת הַשִּׁירָה שֶׁהִתְעוֹרְרָה בּוֹ,
לֹא הֵבִין לָמָּה לוֹ לִכְבֹּש
אֶת תְּשׁוּקָתוֹ.
לֹא הָיוּ בּוֹ שׁוּם בִּלְבּוּל אוֹ מְבוּכָה.
שִׁירָתוֹ הָיְתָה צְלוּלָה וּלְבָבִית,
רִקוּדּוֹ הָיָה משְׁחֻרְָר
כְּאִלּוּ הוּא מֵעִיף נַיֶּרֶת לַשָּׁמַיִם.
לְרֶגַע לֹא הִתְחַלְחֵל,
רַק חָשׁ שֶׁהִגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ.
