נוסח עברי חדש לחמישה רומנים קצרים מהשנים 1961-1941 של הסופרת האיטלקייה האהובה נטליה גינצבורג, אליהם מצטרפים חמישה סיפורים קצרים, החל בהיעדר שכתבה כתלמידת תיכון וכלה בהאם, הסיפור האחרון שלה.
הרומנים הקצרים (romanzi brevi) בספר:
הדרך ההולכת אל העיר
ככה זה קרה
ולנטינו
מזל קשת
קולות הערב
מתוך ולנטינו בתרגום מירון רפופורט:
הארוסה הציתה סיגריה והחלה לדבר. היא דיברה בקול של מי שרגיל לחלק פקודות, וכל דבר שהוציאה מפיה נשמע כאילו היא פוקדת. אמרה שהיא אוהבת את ולנטינו ובוטחת בו; שהיא בטוחה שהוא יפסיק לשחק עם החתול ולהכין צעצועים. ואמרה שיש לה המון כסף, ככה שהם יכולים להתחתן בלי לחכות עד שוולנטינו ישׂתכר. היא לבד וחופשייה משום שהוריה נפטרו ואין צורך שתיתן דין־וחשבון לאיש על מה שהיא עושה.
לפתע פרצה אמי בבכי. זה היה רגע קצת מעיק, ולא ידענו מה לעשות. כי לא היה שמץ של התרגשות בבכי הזה של אמי, היו רק אכזבה ובהלה: אני הרגשתי בכך, ונדמה לי שגם האחרים מן־הסתם הרגישו בכך.
