ספרה האחרון של הסופרת והמחזאית האיטלקייה האהובה נטליה גינצבורג, העוסק בפרשת אימוץ שהסעירה את איטליה - סיפורה של סֶרֶנָה קְרוּז, פעוטה פיליפינית שהוקרבה על מזבח של התפלפלות משפטית, וסיפורו של זוג איטלקי שאסף אותה מבית יתומים במנילה כדי לגדלה כבתם ונרמס כדי להגן על עיקרון משפטי מופשט.
הפרשה, ששיאה ב־1989, שיסעה את איטליה. העיתונים סערו, בתי קפה ומסעדות נסגרו בשביתת מסחר, מכתבים עם איומי מוות נשלחו לשופטים, בכירות ובכירי הממשל פנו לרחמי השופטים. בתוך המהומה התייצבה גינצבורג פומבית לצד ההורים המאמצים. בספר היא מוסרת את הסיפור על שתי גרסאותיו בענייניות הלקונית האופיינית לה, במשפטים פשוטים החפים מרגשנות מפורשת. במבט גינצבורגי אופייני היא מלקטת בפגישה עם ההורים המאמצים הראשונים פרטים רבי משמעות, שאיש מכל הדנים במקרה לא הבחין בהם.
לספר נוספה אחרית דבר, בה מנסה מנחם פרי להכריע בין שני הסיפורים על סרנה ומתחקה אחר דמויות הספר כעבור שנים ועד היום.
באביב האחרון דיברו הרבה על סֶרֶנָה קְרוּז, ועל ההורים המאמצים הראשונים שלה. ועכשיו, בימים אלו של סוף דצמבר, נפתח מחדש המשפט של סרנה קרוז. ימים יגידו, אולי אביה המאמץ הראשון לא שיקר, בניגוד לקביעתם של שופטי בית־המשפט לענייני קטינים, וגם לא ניצל פרצה בחוק, כי נראה שקיימת הוכחה שהוא האב האמיתי. ואם זה כך, ימים יגידו אם יהיו חייבים להחזיר לו את הילדה שלקחו ממנו.
לפני כמה חודשים, כשהתחלתי לכתוב את הספר הקצר הזה, לא הכרתי את ההורים המאמצים הראשונים של סרנה קרוז, הכרתי אותם רק לפני שבועות אחדים. בפגישתנו, שנמשכה כמה שעות, דיברנו אך ורק על הילדה, ועל צרותיהם וסבלם בשנה האחרונה. על האירועים שקדמו להולדתה של סרנה לא שאלתי דבר, כי חששתי להיראות חטטנית.
אבל בכל מקרה, גם אם האב המאמץ הראשון הוא אביה האמיתי של סרנה קרוז, ובכל דרך שיתגלגלו הדברים עם הזמן, עבור סרנה והוריה הרבה ממה שחשבו אנשים שונים על המקרה, והרבה ממה שאני־עצמי חשבתי, נשאר ללא שינוי.
