אוּרְסָה היא זמרת בלוז. לאחר שנפגעה מהגברים שבחייה, בגופה ובנפשה, היא מעמיקה אל העבר ומתבוננת בשנאה העזה שהיא נושאת כלפי קוֹרִיגדוֹרָה, מְגדל העבדים הפורטוגלי ששכב עם השפחות הרבות שהחזיק, בהן גם "הסבתא הגדולה" של אורסה וגם הבת שנולדה להם, סבתהּ של אורסה. בלשון פראית ומהפנטת מגוללת גֵייל ג'ונס את קורותיה של אוּרְסָה קוֹרִיגדוֹרָה, את הבדידות והזעם, האלימות, התשוקה והאהבה המתגלגלים בקשרי דם מדור לדור.
קוֹרִיגדוֹרָה נחשב לאחד הרומנים הנועזים בספרות האמריקאית המודרנית המתאר את חיי העבדוּת ואת תולדותיהם, ובייחוד את עולמן של הנשים. הרומן ראה אור בשנת 1975 וזכה להערכה רחבה מצד יוצרים, בהם ג'יימס בולדווין ("קוֹרִיגדוֹרָה הוא הגילוי המכאיב והברוטלי ביותר בכנוּתו באשר למה שקרה, ועדיין קורה, בנפשותיהם של נשים וגברים שחורים") וטוני מוריסון ("שום רומן על אודות אישה שחורה לא יוכל להיות כשהיה אחרי זה)".
גֵייל ג'ונס היא סופרת, משוררת ומסאית אמריקאית. זהו הרומן הראשון שפרסמה (לאחריו פרסמה שלושה רומנים נוספים) וספרה הראשון המתורגם לעברית, והוא מובא בלוויית אחרית דבר מאת המתרגמת, תמר משמר.
ב־1947 מַאט ואני התחתנו. שרתי בקפה של הפִּי באזור רחוב דֶלאוֶור. הוא לא רצה שאשיר אחרי החתונה, כי אמר שבדיוק בשביל זה הוא התחתן אִתי, כדי לפרנס אותי. אמרתי שאני לא שרה רק כדי להתפרנס. אמרתי שאני שרה בגלל שזה משהו שאני צריכה לעשות, אבל הוא אף פעם לא הבין את זה. התחתנו בדצמבר 1947, ובאפריל 1948 מַאט בא שיכור לקפה של הפִּי ואמר שאם אני לא ארד מהבמה הוא יוריד אותי בכוח. לא זזתי, וכמה גברים לקחו את מאט החוצה. כששרתי את הכמה שירים הראשונים יכולתי לראות את מאט מציץ פנימה, הוא נראה שיכור ומרושע, ואחר כך לא ראיתי אותו וחשבתי שהוא הלך הביתה למיטה כדי להפיג את השכרות בשינה. תמיד עזבתי מהדלת האחורית. יורדים כמה מדרגות צרות ודרך סמטה קצרה, ואז מגיעים למלון דרייק, שם מאט ואני התאכסנו באותו זמן. אמרתי לילה טוב ויצאתי כדי לחזור לשם. "אני הבעל שלך. תקשיבי לי, לא להם." בהתחלה לא ראיתי אותו כי הוא עמד בין הצללים, מאחורי הדלת. לא ראיתי אותו עד שהוא תפס אותי בכוח במותני ונאבקתי להשתחרר. "אני לא אוהב שהגברים האלה מתעסקים אִתך," הוא אמר. "אף אחד לא מתעסק אִתי." "מתעסקים דרך העיניים שלהם." זה היה כשנפלתי. הרופאים בבית החולים אמרו שיצטרכו להוציא את הרחם שלי.
