לוויה בצהריים הקדים את זמנו: כתיבתו הסתיימה ב-1967, אבל רק כעבור כרבע מאה – לאחר תנועת ההיפר-ריאליזם בציור ובפיסול, עם ההשתהות שלה על פרטים ברזולוציה גבוהה – יכלו הקוראים להעריך את המקוריות ואת הנועזות של הרומאן הזה, שאין דומים לו בספרות העברית. שורה של אירועים דרמטיים רוחשת לאורך הרומאן. הגר, אשתו של טוביה, קושרת יחסי ידידות עם יפתח בן העשר, בנה של השכנה. יחד הם מסתובבים בשטחים הפתוחים שסביב כפר-סבא, סמוך לגבול (לפני מלחמת ששת הימים), מתחקים אחרי חייל שאיבד מימייה. קורן אינו מדווח על הרהורים ורגשות של הדמויות בספר, ואינו מספק הסברים להתנהגויותיהן. גם דיבוריהן לקוניים ועוקפים את "העיקר". אבל הקוראים, העוקבים אחרי הסצנות המינוריות אך הטעונות כל-כך, ומנסים לפענח את המתרחש בנפשן של הדמויות ולהבין מה בדיוק אירע, חוֹוים חשד, אי-שקט, מועקה, חרדה – יחד עם התפעמות עזה מיופי שאין לו שם. שימו לב לספר הזה. מצפה לכם חוויה נדירה.
"היא גמרה להסתרק ולהתאפר ויצאה מהמקלחת. עטפה את אחיו הקטן בשמיכה ונטלה אותו בזרועותיה. תיק העור החום היה תלוי על כתפה. היא יצאה מהבית ויפתח נשאר במטבח, מתבונן בתריס המוגף. אחר קם פתאום, פתח את הדלת ורץ אחרי אמו. היר כבר לא היתה ברחוב והוא ראה רק את עקבות נעליה הטובעים בחול."
(עמ' 21)
