שתי עלילות, שנראות תחילה לא קשורות ונפרשות לסירוגין, בספרה הראשון של אבירמה גולן. במרכזה של האחת, שמתרחשת בעיקר על רקע ישראל של שנות השבעים של המאה העשרים, ניצבת ז'ניה, ילידת 1919, שבאה מגבול אוקראינה-פולין; במרכז העלילה השנייה, שההווה שלה ב-1999, עומדת דידי, ילידת קיבוץ, נשואה ואם לבת, עוזרת הפקה בטלוויזיה, שנוטה להתבלבל בין מציאות לדמיון.
מה הקשר בין שתי הנשים הללו, השונות זו מזו בכל היבט אפשרי? אילו קשרים סמויים ארוגים ביניהן? כיצד יתלכדו העלילות, שבסופן תחדור ז'ניה עצמה – שב-1999 היא כבר אלמנה ואם שכולה 25 שנה, וסובלת מפרנויה חריפה – אל לב העלילה של דידי?
העורבים הוא ספר על הלבד הנשי בעומק הקן המשפחתי, במוקד הזוגיות וההורות המגוננת; על השתיקות הגדולות במשפחה; על נשים שתרות אחר שליטה על גברים חלשים, וזו נשמטת להן; ועל בני זוג שכל אחד מהם מחמיץ את האחר משום שחיפש בו רק תחליף מתקן לאם קשה או מכאיבה.
"חוכמת הספר מצויה ביכולתו להסעיר את מעמד הסטריאוטיפים ואת התבניות המוכנות מראש שאתן אנו ניגשים לקריאת סיפור כזה", כתבה על עורבים חנה נווה בהארץ [...] יצירה הראויה להיכלל במקום של כבוד בספרות הנשים". ואברהם בלבן כתב בהארץ כי הספר "מאיר את האמהוּת מזווית חדשה. גולן אינה מתמקדת במתחים האפשריים בין אמהות לבין גורמים אחרים כלשהם, אלא באמהות עצמה. האמהות, על פי גולן, אינה ברכה אלא מצב משברי המשבש כליל את חיי הנשים".
יש שם קולות של נשים, היא בטוחה. קול של אשה. עם מי הוא נמצא עכשיו. מה הוא עושה. הם צוחקים עליה. כולם ראו שהיא רודפת אחריו. היא שקופה. ביי, גדי, היא אמרה. ביי, אמר גדי וניתק. היא רצתה לחייג שוב, אבל כבר היתה קרובה מדי לחדר, ונעמה יצאה אליה, והן הלכו יחד אל מלבן האור שבקצה השביל. שר'קה ודוויד תמיד משאירים את הדלת פתוחה, רק דלת הרשת שומרת שלא ייכנסו חרקים. והפרטיות מה?
