סיפור של מסע אישי, בים ובתודעה – 370 עמודי צבע, 23 מסלולי טיול באיים, 23 מפות, 11 מתכונים וים של אהבה בסיפור אהבה - מסע באיי יוון, ספרם של אבירמה גולן ושמוליק שם טוב, שהפליגו במשך חמש שנים בסירת מפרש בים האגאי.
לפנינו סיפור על בדידות ומפגשים מפתיעים, עצב ושמחה, קושי ויופי, אבל גם מדריך מפורט לאיים: קסטלוריזו, ניסירוס, לרוס, פטמוס, ארקי, ליפסי, סאמוס, כיוס, לסבוס, פסארה, אנדרוס, טינוס, נאקסוס, אגינה, אגיסטרי, פורוס, הידרה, ספצס, קפלוניה, איתקה, קורפו, סקיאתוס, סקופולוס.
כותבת אבירמה גולן:
"לפני שנה וחצי שמוליק בן זוגי ואני נפרדנו מהסירה שלנו, פורטונה, אחרי חמש שנות מסע בים האגאי. וחשבנו לכתוב אולי איזה בלוג או משהו, לספר לאנשים על האיים, לחלוק את הידע שצברנו.
ואז שמוליק אמר: בואי נכתוב ספר.
ביחד????
חשבתי שהוא השתגע. איך כותבים ספר ביחד?
אז אני אחסוך לכם את כל השלבים, אבל כן, כתבנו ביחד. בשני קולות. הוא ואני, ושנינו. ובחרנו 23 איים שאנחנו אוהבים במיוחד, ועשינו משהו שאפילו לא כל כך אופייני לשנינו: סיפרנו את הסיפור שלנו. הכי אישי. איך זה לחיות בים בקופסא שטה של 25 מ"ר, רק שנינו לבד. הפחדים. הקושי. האתגרים הפיזיים. הסערות. הקור הצורב. החום הלוהט. השמחה המסחררת. העונג שבטעמים ובריחות ובטבע הנדיב. ההפתעה. הלימוד מחדש כל יום, כל שעה.
ומכל לכל היופי המפעים של האיים. התכלת למטה ותכלת מעל. או הכחול העמוק. או הקצף הלבן. והאנשים. רוחב הלב שלהם, הפשטות. החוכמה.
היה לנו כל כך הרבה מה לספר, הרבה יותר מ-370 העמודים הצפופים שיצאו בסוף... ויצא ספר שהוא סיפור אבל גם מדריך מפורט לכל מי שרוצה לטייל באיים, עם המון צילומים, ומפות, ופרטים חשובים, ומחשבות שלנו, וקצת היסטוריה, ותרבות, ומנהגים, ושירים, וספרים, ואנשים שפגשנו והיו לחברים לכל החיים - ואפילו 11 מתכונים שלמדנו בכל מיני איים.
שמוליק מספר:
בשל תקלה אנחנו נאלצים לצאת מטינוס לאמורגוס בהפלגה לילית. השעה כבר אחרי חצות כשאנחנו משחררים חבלים ויוצאים מנמל טינוס דרומה במטרה להיכנס לאמורגוס עם בוקר. סביבנו חושך מצרים. אין ירח, עננים כהים מכסים את השמים ומסתירים את אור הכוכבים. רוח חזקה נושבת מכיוון צפון-מערב, המפרשים מתמלאים והסירה חוצה את המים במהירות. רק גלי הדף ארוכים מחופי מיקונוס מטלטלים אותה מדי פעם ומפריעים לתנועה החלקה. לפני שיצאנו הייתי עסוק יום שלם בעבודות מתישות. אני עייף מאוד, ומבקש מאבירמה לתפוס משמרת לילה ראשונה. בשנה האחרונה הפלגות הלילה מכניסות אותי למתח. מרגע שיורדת החשכה הים נראה מאיים יותר, קשה לראות מה מצב הגלים ותמיד יש חשש שניתקל בקונטיינר או בחפץ אחר שנפל מספינה וצף בים.
אבירמה מספרת:
אין לי בעיה להיות ערה בלילה. גם בבית אני מעדיפה ללכת לישון מאוחר. אחת בלילה קטן עליי. לבשתי מעיל וצעיף, מזגתי לי קפה רותח והתיישבתי ליד ההגה. אמרתי לעצמי שהים לא באמת מפחיד כמו שנדמה. הכל בסדר. אמנם הגלים די גבוהים ונראים כמו הרים שמתרוממים מהצד אבל הסירה מתקדמת במהירות, ואני אוהבת לשמוע את הרחש שהיא משמיעה כשהיא מבקעת את המים.
ואז פתאום אני רואה גוש אור מתעתע. אני בודקת את המכשירים. כנראה ספינת קרוז ענקית. אבל לא ברור לאן בדיוק היא מפליגה. אני מכוונת את המשקפת אבל זה לא עוזר הרבה. נראה כאילו היא מתקרבת אלינו במהירות מוזרה.
