הכרך החמישי בסדרת מחזותיו המקובצים של חנוך לוין, הכולל מחזות שכתב בשנים 1995-1991: הופס והופלה; האשה המופלאה שבתוכנו; הזונה מאוהיו; פעורי-פה; הכובש.
הזונה מאוהיו – מערכה ראשונה, תמונה 1
ערב סתיו. פינת רחוב. הויביטר, ברונצצקי.
הויביטר: [לעצמו]
שני יצרים עזים מתגוששים בי:
אני רוצה לדפוק זונה, אבל מצד שני
חבל לי על הכסף.
בכל יום אחר היה מכריע כובד ה"חבל";
היום, יום-ההולדת השִׁבעים שלי,
כוחות-חיים רעננים פורצים אצלי לחגוג,
על כן הכף נוטה: לדפוק!
[לברונצצקי]
זונה, אני קבצן,
כמה את לוקחת?
אל תגזימי במחיר.
שנינו מאותו ענף –
קצת הבנה. בקיצור:
יש לי יום-הולדת
ואני מפנק את עצמי במתנה,
קצת אהבה לא יקרה, קצת חום.
ברונצצקי: וכוח, סבא, יש?
הויביטר: יש כוח, יש טכניקה,
תתפלאי, דודה, מנערים אותי קצת
והפקק עף מהבקבוק.
ברונצצקי: התעריף הוא מאה שקל, פה, בחצר.
הויביטר: מאה?! מה אני, תייר?
אני מפֹּה, אומרים לך, דודה,
מהשלולית שלך!
ברונצצקי: אל תאמץ אותי למשפחה כל כך מהר;
התעריף הוא מאה שקל בחצר.
הויביטר: הביטי בי, קצת היגיון:
אני נראה לך בן אדם של מאה שקל?
ברונצצקי: מבלי לפגוע בזכויות, סבא,
כמה היה לך בראש?
הויביטר: זהו, שבגלל יום-ההולדת
חשבתי לקבל את זה במתנה.
