שתי נובלות בספרו של הסופר הפורה והמוערך דן בניה סרי - חתן פרס ניומן, פרס ברנר ופרס ביאליק - על העולם כפי שהוא נראה דרך עיניהם של בני אדם החיים בשוליים השקופים של החברה הישראלית.
הנובלה הראשונה, יערות צובעים בירוק עוקבת אחר קורותיו של נער, שאביו רדוף על ידי מראה היערות שסבו שרף באירופה האפלה, כנקמה על רצח בני משפחתו. הנובלה השנייה, חייו ומותו של יששכר הראשון, מספרת את סיפורה של אישה צעירה, שהוריה השיאו אותה לגבר כבד גוף, מוגבל בשכלו.
גיבורי הנובלות מבקשים לסלול לעצמם דרך בעולם סבוך, גדוש בתשוקות ובשאיפות שונות ותדיר גם סותרות, שהצפנים החברתיים והתרבותיים שלו נשגבים מבינתם.
אבא מעולם לא בא מן היערות, אלא סמוך אליהם. הוא גם לא היה זה ששרף אותם. היה זה סבא. איש בעל עיניים אפלות כעיני ברדלס, ועור פנים מקומט כאחד מקורבנותיו.
