על פני עשרים שנה ושתי יבשות, בין ירושלים לטורונטו, בין קודש לחול, מתפרש סיפור התרסקותה של משפחת הרמן. המשפחה נשברה לראשונה כשההורים התגרשו וחילקו את הילדים ביניהם; וכאשר האם, רדופה על ידי זיכרונות מהעבר וחרדות מהעתיד, מחליטה להימלט עם שתי בנותיה הקטנות לאחותה בקנדה, המשפחה מתנפצת שוב.
"שנים ניסיתי לא לכתוב את הספר הזה. והרבה זמן גם הצלחתי. וכשבכל זאת כתבתי - זה היה מתוך שכנוע עצמי עמוק שלעולם לא אפרסם. הכחשה כל כך משוכללת שאפשרה לי לא לכתוב ספר שלם", כתבה בפוסט בפייסבוק הסופרת ואשת התקשורת שפרה קורנפלד על ספרה השני, אין מקום כזה, שבו היא מתארת ביופי, בכאב ובכנות התפוצצות של משפחה גרעינית ואת מסלולי החלקיקים שפיזרה לכל עבר.
כשפרי היה בן שתים־עשרה אמא שלו עזבה את הבית ולא חזרה במשך חודשיים שלמים. בשבועות הראשונים הוא חשב כל הזמן שהנה, עוד רגע היא חוזרת. היא רק צריכה קצת זמן להירגע, כמו תמיד. היא תיקח יומיים חופש ויעבור לה. אבל אז עברו שבועיים והיא לא חזרה. ואז חודש והיא לא התגעגעה מספיק אפילו בשביל להרים טלפון ולשמוע איך הם. הוא מצא את המספר של הריטריט שהיא נסעה אליו והתקשר כל יום. הטלפון צילצל וצילצל, אבל אף אחד אף פעם לא ענה. יונה אחותו כתבה לה מכתבים, סיפרה כמה היא עוזרת לאבא עם יהודה ויואל ועם תמרה ודינה, שהייתה אז ממש תינוקת, אבל גם המכתבים שלה חזרו כולם.
