היא לא תשוב. זה מה שאמרה יולה לעצמה, לאחיה הגדול והנערץ, לגיסתה הבלתי נסבלת, לאחיה הקטן והסטלן, לאביה הנוקשה והמחוספס. היא לא תשוב אליהם, לא לארץ, לא לקיבוץ. הם יכולים לחשוב שהשתגעה, שהיא בכת, ששטפו לה את המוח. הם יכולים לחסום את חשבון הבנק שלה, לשחד אותה, להתחנן בפניה ולהתעלם ממנה. היא לא תשוב.
אבל אז היא חולמת, ובחלומה הגורו שלה שולח אותה הביתה. והנה, היא שבה. אל המלחמות הקטנות, הטינות הקטנוניות, אל איבת העד המגוחכת שנטושה בין שבט הקצנלסונים שלה לחמולת השניאורסונים מהקיבוץ היריב, אל אביה בערוב ימיו. אל חצר המשק. אל הבית. אבל בבית נמצאת דיירת לא צפויה, האב משלח אותה מעל פניו, האחים שקועים בתככי חייהם והקיבוץ הוא מזמן לא מה שהיה - ואולי מעולם לא היה. הבת האובדת הוא רומן משפחתי שכתבה נילי לנדסמן - סופרת, מורה ליוגה ועיתונאית, מחברת נערתו (בבל 1999), הרומן הרומנטי שלי (חרגול 2006) ובטוב וברע (חרגול 2010).
