הנסיכה אביגיל ובית החרושת לרגשות

הַחַיִּים שֶׁל הַנְּסִיכָה אֲבִיגַיִל הָיוּ נִפְלָאִים. הִיא חַיָּה בְּאַרְמוֹן עֲנָקִי, מֻקָּף בְּגַן יְפֵהפֶה. הוֹרֶיהָ, הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, אָהֲבוּ אוֹתָהּ. הַמְּשָׁרְתִים עָזְרוּ לָהּ בְּשִׂמְחָה בְּכָל דָּבָר. כָּל מָה שֶׁרָצְתָה הִגִּיעַ לָאַרְמוֹן — מִשְׂחָקִים, צַעֲצוּעִים, מִתְקְנֵי שַׁעֲשׁוּעִים, מוֹרִים, נַגָּנִים, רַקְדָנִים, קוֹסְמִים וַאֲפִלּוּ רַכֶּבֶת קְטַנָּה שֶׁהִסִּיעָה אוֹתָהּ בְּרַחֲבֵי הָאַרְמוֹן וְגַנּוֹ. חַיֶּיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה אֲבִיגַיִל הָיוּ שְׂמֵחִים, עַלִּיזִים וְנוֹחִים. הָיָה לָהּ גַּם כֶּלֶב חָמוּד וּשְׁמוֹ לֵב.

הַנְּסִיכָה הָיְתָה כְּמוֹ עוּגִיָּה עֲטוּפָה בְּצֶמֶר גֶּפֶן מָתוֹק וְרַךְ שֶׁמֵּגֵן עָלֶיהָ מִכָּל רַע.

אַתֶּם כַּנִּרְאֶה חוֹשְׁבִים עַכְשָׁו, "אָח, אֵיזֶה חַיִּים מֻשְׁלָמִים!" אֲבָל הַבְּעָיָה שֶׁגַּם הַנְּסִיכָה, גַּם הוֹרֶיהָ וְגַם תּוֹשָׁבֵי מַמְלֶכֶת תַּרְגֵּשְׁיָה חָיוּ כֻּלָּם בְּעוֹלַם הָאַגָּדוֹת, וּבְאַגָּדוֹת הַהַתְחָלָה אוּלַי טוֹבָה, אֲבָל בַּהֶמְשֵׁךְ הַדְּבָרִים מִסְתַּבְּכִים. תָּמִיד קוֹרֶה דָּבָר לֹא־רָצוּי וַאֲפִלּוּ רַע, שֶׁמְּשַׁבֵּשׁ אֶת הַכֹּל. וְזֶה מָה שֶׁקָּרָה: יוֹם אֶחָד חָלְתָה הַמַּלְכָּה הָאֲהוּבָה וְטוֹבַת הַלֵּב. הָרוֹפְאִים נִסּוּ לַעֲזֹר כְּכָל יְכָלְתָּם, אַךְ לְאַחַר זְמַן קָצָר הַמַּלְכָּה טוֹבַת הַלֵּב מֵתָה. כָּל בְּנֵי הַמַּמְלָכָה הָיוּ עֲצוּבִים. תּוּגָה יָרְדָה עַל תַּרְגֵּשְׁיָה. הָאַרְמוֹן הָיָה שָׁקֵט וְדוֹמֵם — שׁוּם צְחוֹק, שׁוּם שִׁיר, שׁוּם קוֹל. מִפַּעַם לְפַעַם נִשְׁמְעוּ נְבִיחָה אוֹ שְׁתַּיִם מִפִּיו שֶׁל לֵב שֶׁשָּׁאַל, "לְאָן נֶעֶלְמָה הַמַּלְכָּה? לָמָּה כֻּלָּם שְׁקֵטִים? לָמָּה אַתְּ לֹא מְשַׂחֶקֶת אִתִּי בְּגַן הָאַרְמוֹן כְּמוֹ פַּעַם?" אֲבָל לְצַעֲרוֹ שֶׁל לֵב, לֹא הָיָה מְתַרְגֵּם מִכַּלְבִּית בָּאַרְמוֹן, וְלָכֵן אַף אֶחָד לֹא הֵבִין מָה הוּא רוֹצֶה.