"ממתק אנרגטי שמספק בידור ספרותי מהוקצע ומיומן", כתב עמרי הרצוג על כליא ברק, רומן הביכורים של דריה שועלי, המציג בלשית ישראלית חדשה - החוקרת הפרטית מזי מוריס, עד לא מזמן בלשית־כוכבת בימ״ר תל אביב, שפוטרה עקב התנהגות לא הולמת.
מוריס מנהלת את חקירת היעלמותה של יסמין שכטר - בת לאחת מחמש המשפחות העשירות במשק והחזקה שבהן - בלי משאבים ובלי תעודת שוטר. אבל בהדרגה מתגלות המגבלות האלה כיתרון; בשטח ההפקר של החברה הישראלית, שבו לאנשים עם ממון מותר הכול, דווקא נוח לשחק בלי חוקים. במהלך החקירה פוגשת מזי ידידים שהיה עדיף להשאיר מאחור, גברים שהיה מוטב לא להכיר, נשים עם זיכרון סלקטיבי ואויבים רבי־עוצמה. וגם את השדים של עצמה, שמאיימים להגיח ולהטביע אותה.
הלחות נחתה על העיר כמו חדשות רעות, בשש וחצי בערב, שלושה ימים לפני יוני. מזי מוריס יצאה מהסלון לגג והרגישה איך הגוף שלה מתכסה דביקות. מאז עבר חודש, והלחות התנחלה באוויר. מעכשיו ועד אוקטובר, חשבה מזי, היא לא תוכל להתבטל במיטה עד שש, ותצטרך לקום לרוץ כבר בחמש. אבל לא מחר. מחר יש לה יום הולדת. עברו שנתיים מאז הלילה שעליו היא ידעה יותר מדי, זכרה פחות מדי, ושבגללו היא איבדה הכול. היא חבשה את הפאה הבלונדינית, הכניסה את העדשות הירוקות, עלתה על עקבים והלכה לאלנבי, לשתות ולהתפרק עד שהיא תשכח הכול שוב.
פרק 1
הנה מה שידוע לנו בוודאות: ביום שני, שניים ביולי, בשעה שלוש אחר הצהריים, ישבה יסמין שכטר, ממשפחת שכטר, בקפה "תוצרת הארץ" שברחוב מסריק בתל אביב, עם בעלה דוד (דודי) פרץ ובתם בת השלוש וחצי. עוד ידוע ששכטר נראתה משוחחת עם אדם במכונית כסופה ואז נכנסת לאותה מכונית. מאותו הרגע היא לא נראתה עוד. בחוץ היו שלושים וחמש מעלות בצל עם שמונים ושניים אחוזי לחות. כעבור חצי שעה נשמעה האזעקה הראשונה. בזאת מסתיימים הדברים שידועים לנו בוודאות.