סיפורו של בנדיקט, אדם צנוע וטוב לב בן 57, הנחוש לצאת - כפי שעשה בשנים קודמות - למסע חורף בהרים הקפואים והמושלגים כדי לאסוף כבשים תועות. בצקלונו מעט צידה, ולצידו שני בני לוויה – הכלב לאו, שנקרא על שם האפיפיור, ואייל. בדרכו הוא נתקל באנשים שונים התובעים את זמנו ועזרתו, ונקלע לסערה עזה ולקשיים מרובים. האם יצליח בשליחותו ויחזור בשלום לאזור המיושב?
הרועה הטוב - שפורסם לראשונה ב-1936, תורגם לשפות רבות ומוקרא באיסלנד ברדיו בכל חג מולד - הוא אחד מספריו הידועים ביותר של גונר גונרסון, שהיה מועמד כמה פעמים לזכייה בפרס נובל.
באחרית הדבר מביא המתרגם משה ארלנדור אוקון את הרקע לסיפור ומרחיב על אודות תקופת השנה שבה הוא מתרחש ועל ההקשרים התרבותיים והדתיים של סיפור המעשה.
כשחג קָרב מתכוננים אליו האנשים, כל אחד בדרכו שלו. אופנים רבים לכך, ולבֵּנֶדִיקְט, כמו בשאר הדברים, מנהג משלו. וכזה היה: בתחילת חודש חג המולד, ממש ביום ראשון הראשון של אדוונט, אם אִפשר זאת מזג האוויר, יצא לדרך ובצקלונו צידה דשנה, פוזמקאות להחלפה, שניים או שלושה זוגות נעלי עור חדשות, פרימוס, חביונת נפט ובקבוק יי"ש. פניו היו מועדים לאזורים ההרריים המרוחקים, שם בעונה זו של השנה לא נראו עוד אלא עופות דורסים, שועלי פרא וכן כבשים אחדות, שבהן לא הבחינו המחפשים בסבב האיסוף האחרון והותירון מאחור.
