אספת עם בנפש אחת הוא מחקר מאת תרצה פרויס-יעקבסון, המתעמקת באחת התופעות המרתקות שאפיינו את חריגוּת יצירתו של המשורר והסופר הפורטוגלי הגדול פרננדו פסואה.
פסואה חש שלא הוא עצמו עומד מאחורי תוצריו, וכי אלה למעשה נכתבו כפרי רוחם של מחברים אחרים שהשתמשו בו כמדיום להבעת הגיגיהם האומנותיים. אותם מחברים, ההטרונימים, העסיקו רבים וטובים, והם עדיין מעוררים פליאה והערכה בקרב קוראי היוצר ומבקריו. המחקר הנוכחי מתמקד בהטרונימים ומסייע לקוראי פסואה ולאוהביו לתהות על קנקנו.
