שנת הארנב

"קסם צרוף, כתוב בפשטות מענגת", כתבה נועה מנהיים על ספרו של הסופר הפיני ארטו פָּאָסִילִינָּה (2018-1942), שבמרכזו מסעם המשותף של מארק וטנן, עיתונאי ציני ומריר, לבין ארנב שרגלו נשברה לאחר שווטנן התנגש בו עם מכוניתו.

המפגש בין העיתונאי – טיפוס לא מעודן במיוחד, שמחבב את הטיפה המרה ושונא את אשתו, ובאופן כללי קץ בחייו המנוכרים בהלסינקי – לארנב שבו הוא מטפל, פותח בפני וטנן הזדמנות לחמוק מחייו השגרתיים ולצאת למסע רצוף תקריות מתקריות שונות ועלילות מבדחות, עד לסוף המפתיע. דרך מסעם של האיש וארנבו, שחושף אותם לתגובות יוצאות דופן מצד הסביבה, אנו זוכים להציץ אל פינלנד של שנות השבעים של המאה העשרים – לעירוניות המלחיצה, לשממת היערות, לשלג, וגם לחיוניות האנושית ולחיים בחופש, במרחב הגדול.

"הארנב של וטנן הוא ארנב בעור נמר, בדיוק כמו בציור העטיפה המקסים של דוד פולונסקי", כתבה מנהיים ב-ynet. "הוא הכלי המשרת את הביקורת המובלעת והעדינה שמבקש פאסילינה להעביר. בדיוק כפי שמאפשר הארנב לווטנן לגלות בעצמו ובאחרים את האושר הטמון בהם, כך הוא מסייע לו לחשוף את ערוותם של חברים, נשים ואפילו של נשיאים ונספחים דיפלומטיים מנופחים ומלאי חשיבות עצמית".