"קומדיה של מצבים, ספרות טיולים, ביקורת פוליטית ותרבותית והרהור על הזהות האירופית. אה, וגם תעלומת אמנות", נכתב בניו יורק טיימס בוק ריוויו על הרומן גרנד הוטל אירופה, שבו סופר הולנדי מצליח, בן דמותו של המחבר איליה לאונרד פייפר, משתקע במלון בעל קסם ישן שקפא בזמן. שם הוא מבקש לברר לעצמו מה השתבש בסיפור האהבה שלו ושל קליאו, איטלקייה יצרית והיסטוריונית של האמנות שהכיר בגנואה, ויחד איתה עבר להתגורר בוונציה.
בעודו משחזר בכתב את תקופת התאהבותם ואת הריגוש שחשו כשיצאו למסעות בעולם בעקבות ציור אבוד של קרוואג'ו, מתעוררת סקרנותו כלפי תולדות המלון שבו הוא מתאכסן. בעין ביקורתית, הומוריסטית וסקרנית הוא עוקב אחר איש עסקים סיני, שרכש אותו מבעלת המקום וכעת הוא נחוש לבצע בו 'מתיחת פנים' שתקלע לטעמם של התיירים הבאים להתארח בו בקבוצות מאורגנות.
גרנד הוטל אירופה הוא מכתב אהבה לאישה, כמו גם ליבשת אירופה, שעברהּ המפואר מכריע את ההווה, וההיסטוריה העשירה שלה ממוסחרת לטובת תעשיית תיירות ההמונים. "יבשת אירופה כולה עומדת למשפט בספר, והיא מגלמת את כל התפקדים: הנאשם, התובע, השופט המוציא להורג והקברן", נכתב במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות על הספר, שהיה מועמד לפרס ליבריס 2019 בהולנד ולפרס דאבלין ב-2023, ותורגם ל-24 שפות.
האדם הראשון שדיברתי איתו זה זמן רב, פרט לקומץ המילים המדודות שהחלפתי עם נהג המונית הזעוף בתחילת הנסיעה ובסופה, היה בחור צעיר רזה וכהה במדים אדומים ונוסטלגיים של נער מעלית. המונית חרקה על דרך החצץ בין עצי הדולב והתקדמה אל קצה שביל הגישה הארוך, וכבר מרחוק ראיתי אותו על מדרגות השיש לכניסה, שעמודים קורינתיים איגפו אותה משני צדדיה, יושב מתחת לאותיות הזהב שהרכיבו את שמו של גרנד הוטל אירופה. הוא ישב ועישן סיגריה וקם על רגליו כדי לעזור לי לשאת את המזוודות. כיוון שהצטערתי שבואי הפריע את הפסקת העישון שלו אמרתי לו שאפשר לחכות עוד רגע עם המזוודות שלי, שהייתה לי נסיעה ארוכה, ושגם אני הייתי רוצה סיגריה. הצעתי לו אחת מחפיסת ה'גולואז ברוּן בלי פילטר' שלי בצבע תכלת, והדלקתי לו אותה במצית הזיפו 'סוליד בראס' שלי. על כובע המדים שלו היה רקום בחוט תפירה מוזהב 'גרנד הוטל אירופה'.
