בעיצומו של גל המי־טו, הסופר הצרפתי המוכר אוסקר מעלה בעמוד האינסטגרם שלו פוסט מיזוגני על השחקנית המהוללת רבּקה, אשר לדבריו העניקה בצעירותה לנערים רבים את העונג של הפיתוי הנשי הנשגב, ועתה לא די בכך שלטעמו היא נראית כמו צפרדע קמוטה - היא גם מהווה מקור השראה לפמיניסטיות צעירות. הפוסט המיזוגני הוא תחילתה של התכבתות ערה בין שניים, ובמקביל – בלוגרית פמיניסטית מרובת עוקבים מאשימה את אוסקר בפומבי במסכת של הטרדות מיניות.
כשפורצת מגפת הקורונה, התכתובת הערה שמנהלים אוסקר ורבּקה הופכת זירה לעיבוד התהליכים שעוברים עליהם ועל העולם, הנוגעים למדיה החברתית, מגדר, מעמד, סמים, כוח וכסף. החמלה שמפציעה מתוכם והשינויים שמתחוללים אצלם מצליחים להפתיע גם אותם.
יקירי המנוול הוא הספר השני המתורגם לעברית (אחרי סיפורו של ורנון סובוטקס) של וירז‘יני דֶפַּנט הידועה בשמה הספרותי דֶפַּנט, עליה נאמר בביקורת שהיא האונורה דה בלזק של הרוקנרול. דפנט היא כותבת ויוצרת קולנוע חתרנית וייחודית המיטיבה ללכוד את רוח הזמן, אשר הפכה עם השנים מ"הילדה הרעה" של הספרות הצרפתית לסופרת מרכזית ומוערכת.
קראתי את מה שפרסמת בחשבון האִינסטה שלך. אתה כמו יונה שמחרבנת לי על הכתף כשאני עוברת מתחת. זה מטנף ומאוד לא נעים. אוי־אוי־אוי, אני כזה אפס קטן ועלוב שלא מעניין אף אחד... מייבב כמו צ'יוואווה כי אנשים לא מתייחסים אליו. תודה לאל שיש בעולם רשתות חברתיות; הנה, קיבלת את חמש־עשרה דקות התהילה שלך. עובדה שאני כותבת לך. אני בטוחה שיש לך ילדים. גברים כמוך דואגים להתרבות — חס וחלילה שהשושלת תיגדע. זאת תופעה מעניינת: אנשים, ככל שהם מטומטמים יותר וחסרי תועלת להבהיל, ככה הם מרגישים חובה להרבות את זרעם. בקיצור, אני מאחלת לך שהילדים שלך יידרסו מתחת למשאית ויגוועו לך מול העיניים בלי שתוכל לעשות כלום בשבילם, ושהעיניים יֵצאו להם מהחורים ושזעקות הכאב שלהם ירדפו אותך כל לילה. זה כל הטוב שאני מאחלת לך. ותעזוב את בּיגי סְמוֹלְס במנוחה, אידיוט.
