הוצאה מחודשת של ויה ג'מיטו, ספרו הראשון של דומניקו סטרנונה (שרוכים, תעלול, שבועת אמונים), המבוסס על הביוגרפיה האישית שלו ואשר זיכה אותו בפרס סְטרֶגָה היוקרתי לשנת 2001.
פדריקו משוכנע כי לולא היו לו אישה וארבעה צאצאים שצריך להאכיל, כבר מזמן היה הופך לצייר בעל שם. הוא כועס. כועס מאוד - על אשתו ויופייה המיוחד, על ילדיו, על הממסד האמנותי שרואה בו חובבן חסר השכלה, ובאופן כללי כמעט על כל דבר וכל אדם.
בנו של פדריקו מתגורר בנפולי ובינתיים נעשה סופר. כשהוא פוסע ברחובות העיר אורבים לו בכל פינה זיכרונות ילדותו בצל אותו אב שאפתן, מתוסכל וכועס, שבעטיו חייו הבוגרים חדורי מאמץ שלא לדמות לו במאום. זיכרונות אלו והמפגש שלהם עם ההווה חוברים לסיפור יפהפה על יחסי משפחה והווי של שכונה והאופן שבו הם מעצבים ומגדירים אותנו.
שנה לאחר מותו של אבי תקף אותי דחף למצוא את הציור הישן שלו, 'השתיינים'. הדבר היחיד שנותר לי מהיצירה ההיא היה תמונה בשחור־לבן בקטלוג ישן. עם הזמן שכחתי את הצבעים, ואף כי בזיכרוני היה בד גדול כמו קיר, לא יכולתי לומר האם הגדלתי אותו בדמיוני או שממדיו של הציור היו אכן כאלה. חשבתי שישמח אותי להשיב לו את הבוהק שהיה לו בעבר, את הצללים, את הרוחב והגובה המדויקים.
