כמה משמח שרואה אור בעברית ספר נוסף של הסופר ואיש הרוח המצרי נגיב מחפוז, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1988, מחבר הטרילוגיה המופלאה בית בקהיר, בית הקפה שלנו וספרים מצוינים נוספים.
עוד שעה אחת מספר על קורותיהם של שלושה דורות במשפחה אחת על רקע שינויים פוליטיים, חברתיים וכלכליים מפליגים בהיסטוריה של מצרים. אהבות ושברונות לב, מאסרים ורדיפות ובית ישן אחד טעון שיפוץ, שבני הדור השלישי דוחקים בסבתם למכור כדי לדאוג לעתידם, מתערבבים באירועים סוערים בחיי העם והאומה: מהפכת הקצינים ב־1952, הלם התבוסה של 1967, המלחמה ב־1973 שבה נפצע אחד הנכדים, ולבסוף שיחות קמפ דיוויד והסכם השלום עם ישראל, שבני הבית חלוקים ביניהם באשר לתועלת שהוא צופן בחובו.
זהו רומן משפחתי קומפקטי ובה בעת סיפור פוליטי-חברתי ספוג ביקורת - על מלחמות ומחירן הכבד, על המתח בין ערכים חילוניים לאמונות דתיות, על פערי המעמדות בין עניים לעשירים, ועל מנהיגים הנושאים בכנפיהם תקוות והבטחות חדשות, אך מביאים איתם אכזבה ומפח נפש.
הספר, בתרגומה של ברוריה הורביץ, ראה אור בערבית ב-1982, שנים ספורות לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים וזמן לא רב לאחר ההתנקשות בסאדאת. מהדורתו העברית מתפרסמת בסמוך לשנת הארבעים להירצחו.
כל אימת שלבה של סַנִייה נמלא געגועים, היתה שבה אל התמונה המשפחתית. הכתלים הירוקים של חדר המגורים היו מעוטרים בשלוש תמונות במסגרות מוזהבות. במרכז היתה תלויה הבַּסְמַלַה, האמרה "בשם האל הרחמן והרחום", מימינה התעודה הישנה של בית הספר היסודי, ומשמאלה אותה תמונה למזכרת שצולמה בטיול המשפחתי.
היא שכחה פרטים רבים, אך מעולם לא שכחה את שנת 1936, מועד צילום התמונה. ביום ההוא הונצח רגע אחד בהיסטוריה של משפחתה. הנה היא שמחה וטובת לב על שטיח שנפרשֹ על הדשא בגן אל־קַנַאטִר אל־חַ'יירִייה. במרכז יושב חַאמד בּוּרְהַאן, אבי המשפחה, ברגליים פשוטות לפנים, גבר בעל גוף, שופע בריאות, יפה תואר ושחום עור. היא, סַנִייה אל־מַהְדִי, יושבת לימינו ברגליים משֹוכלות, מכסה את חיקה ורגליה בצעיף רחב, ופניה העדינות זוהרות. לשמאלו כַּוְותַ'ר, הבת הבכורה, יופייה צנוע ומבטה שלֵו. מהעבר האחר יושב מוחמד הדומה לאביו במבנה גופו ובמראהו, וסמוכה אליו הבת הצעירה מוּנירה, יפת התואר, המיישירה מבט יוקד אל המצלמה. באותה עת היה האב בשנות החמישים לחייו, האֵם בשנות הארבעים לחייה, והאחים על סף גיל ההתבגרות. כולם מחייכים, ופניהם מעידות כי הם שמחים על הטיול והאווירה הנינוחה.
